סמ"ר נפתלי כהן

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל ראשון

נולד : א' בתמוז תשי"ג, 14.6.1953

שמות הורים ואחים : רומיה ויחיא, שרה, מרדכי, יחיאל, ציונה, סמדר ורונית.

גר : מושב משען 

בית ספר : כפר הנוער בן שמן

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : האח מרדכי קרא לבנו ע"ש נפתלי. ההורים תרמו לזכרו ספר תורה לביהכ"נ במושב.   המשפחה הקימה במושב גל עד בו נוהגים לקיים את טכסי יום הזכרון. מורים ותלמידים במוסד החינוכי בבן שמן, הוציאו לאור חוברת לזכר בוגרי המוסד, שנפלו במלחמת     יום-הכיפורים. בחוברת כלולים גם דברי חברים ומחנכים על דמותו ועל דרכו של נפתלי.

ספורי משפחה

• תלמיד בעל יחוד בכיתתו

נפתלי נולד במושב משען, סמוך לאשקלון. הוא למד בבית-הספר היסודי במושב ח' כיתות. ילד חברותי, שאינו משיב ריקם בקשתו של ידיד. ילד עירני, שמח וטוב-לב היה נפתלי. תלמיד חרוץ היה, ואת לימודיו בבית-הספר היסודי בכפר מולדתו סיים בהצטיינות. שעות ארוכות שקד על ספרי הלימוד, הסתגר בחדרו והתרכז בחומר הלימודים. נחוש היה בדעתו לבצע בלא דופי כל משימה שיטילו עליו מוריו.

את לימודיו המשיך בכפר הנוער בן שמן, שם היווה דוגמה ומופת. הוא זכור רכון על ספריו ומחברותיו, מכין את שיעוריו בקפידה. אחד ממחנכיו מציין שנפתלי היה אחד הנערים הבודדים, שהבינו היטב את מטרת החינוך. נפתלי השתתף בשיעורים כתלמיד בעל עקרונות מוסריים, ושאף להעמיק בחומר הלימודים, בשיעורי מקרא ואזרחות, "נפתלי היה מבחירי חניכינו...תלמיד בעל ייחוד בכיתתו, והצליח לעורר את כולנו לעיון ולדיון בנושאים שונים מהיבטים חדשים".

מדברי אחותו :"הוא נרשם בטכניון ללימודי וטרינריה ,דאג שלא תתפספס השנה ...נותרו כשבועיים ימים כדי להשתחרר, ולהשתלב במסגרת אותה תכנן, והופ ...הכל נגמר".

• מושבניק מובהק

קומתו תמירה וזקופה, רחב כתפיים, חסון, גברי, שיער שחור מתולתל, מבט חם, מבין ורגוע, חיוך רחב ומלא שמגלה שיניים צחורות. אדם נעים הליכות, צנוע, איתן ונאמן, ישר והגון, כולו מעורר אמון. מושבניק מובהק. כל אלה אפיינו את דמותו של נפתלי, דמות חביבה ואהובה על כל סביבתו.  

ב"בן שמן" התגלה כאדם בוגר ואחראי, שהדריך צעירים ממנו בסבלנות ובתבונה. כבר בימים הראשונים להגעתו לכפר הנוער היה בין פעילי הקבוצה ותרם רבות להסתגלותם המהירה של חבריו.

נפתלי היה חובב ספורט, והיה פעיל במסגרת הגדנ"ע. במסגרת זו השתלם בקורסים אחדים והיה למפקד כיתה.

בנוסף חיבב בעלי חיים וצומח וטיפל בהם במסירות ובאהבה.

• מקור גאווה למשפחה

בבית הוריו, יוצאי תימן, לא זכה בדברי מותרות, אך רכש נימוסים נאים וערכים אנושיים. נפתלי בסדר הכרונולוגי של המשפחה אמנם היה באמצע ,אך בעוצמת התמיכה והיכולות שלו כלפי כולם ,הוא היה האח ...עזר להורים ברפת, בשדה החקלאי, היה בחור שאפשר לסמוך עליו בכל תחום ובכל נושא. הוא היה נער רציני בגישתו לחיים, בן מסור ונאמן ואח אוהב. האחים התייעצו איתו בכל עניין. לאחים ובמיוחד להורים היה מקור לגאווה. אהב את זמירות יום השישי. מספרת אחותו סמדר : "בגיל הנעורים ,בילינו יחד .אני הייתי צעירה ממנו בשלוש שנים. כשהיינו במועדון החברים,במושב הייתי יושבת על בירכיו, כי הוא היה החבר הכי...שלי. היה נותן לי את הממחטה שלו לנגב את הזיעה משגעון הריקודים אז...הוא לא השתולל .היה יושב מתבונן, ביישן וצנוע. מחייך הרבה ומקרין קסם אדיר. לידו זה להרגיש נפלא".

• תורה, עבודה ודרך ארץ

היה בו מן השורשיות היונקת מעבודת האדמה, מכפר במולדת, ומדורי דורות של יהדות שומרת ברית קדומים. הורגשו אצל השורשיות והמסורת שהביא מבית הוריו במושב. החינוך בכפר הנוער מושתת על שלושה יסודות מרכזיים : תורה, עבודה ודרך ארץ. בכל התחומים האלה בלט נפתלי בשל אישיותו ותכונותיו.

מספרים מחנכיו : "נפתלי קיבל חינוך מסורתי בבית ובדרכו זו המשיך גם אצלנו והאציל מרוחו על סביבתו. אנו רואים לנגד עינינו את נפתלי עומד בזמן קבלת השבת ליד השולחן עם המפה הלבנה והנרות הדולקים, והוא מקדש על היין ומברך על הלחם לפני כל חברת הנוער". אהב את זמירות ליל השבת.

• נפתלוביץ'

נפתלי אהב את החיים, אהב בריות וקשר קשרים אמיצים עם בני גילו ועם מחנכיו. "נפתלוביץ'" - כך כינוהו בחיבה רעיו ומכריו. הם אהבו אותו, הוקירו את מסירות נפשו והעריכו את סגולותיו היחידאיות. הוא היה מפזר שלום לכל עבר, מעולם לא הרע לאיש ותמיד ניסה לעזור לחבריו, חבר טוב. עזר לזולת והיה פעיל בחברה בכפר הנוער ובוועדות השונות. הוא לא נטר איבה לאיש, גם לאלה שהרעו לו סלח תמיד ושכח להם זאת במהרה. דמותו ואופיו ביטאו את הפסוק  "ואהבת לרעך כמוך". בכל מסגרת שהיה (ביסודי ,בתיכון, בצבא ..ובחברה) דיברו בשבחו.

סיפור המשפחה לזכרו

בבית חיכינו לבואך,

אך לא הגעת לאחרונה,

כי נפלת כגיבור ביום הכיפורים.

הוי יקירינו, לאן הלכת ?

הוי כוכבנו, למה עזבת

הורים שכולים שממאנים להאמין ?

עזבת ילדי אחות

שמחכים ברחוב,

לקפוץ על נפתלי הגיבור,

לחכות לחיוך המתוק מהדוד הבריון ;

הם לא רוצים להאמין שהדוד נפתלי

לא יביט בהם,

לא יחייך להם

ולא יכה בהם,

ולא יחזור מהר ;

ועוד יותר הם לא רוצים להאמין שהדוד

נפתלי לא ישוב לעולם עולמים.

מי יציע לאב השכול על בן שהלך בלי שוב ?

מי יאמר עוד להרחיב משקים ?

אם לא הבן נפתלי שלא ישמע עוד קולות אנשים,

לא ישמע עוד רננת ציפורים,

כי אם יפקח את עיניו ויחייך

יראה עולם שמצפים לשובו.

מי יאמר לאם הבוכה בדמעות בעיניה,

כל רגע ושניה,

לא להתרגז ולשמור על עצמה ?

שמרי על עצמך אם רחמניה !

בהתגייסך לצבא בקשת לשרת

את המדינה בחיל קשה ואכזר.

ואמרת, אשרת למען המולדת,

כדי שתהיה מדינה לא עוינת.

נפלת כגיבור מלחמה ותוך

רגע ושניה עזבת עולם מגועגע.

אבל בזכות חללים שנפלו אנו חיים

וכך נסיים את כתיבתנו

שנזכור אותך לעולמים.

ת.נ.צ.ב.ה.

ספורי חברים

• מתאמץ כמוהם

נפתלי גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971, ולאחר סיום הטירונות התנדב לסיירת שריון. הוא השתלם בקורס סיירי שריון ובקורס מש"קי סיור, ושירת כמפקד סיור שריון. תכונותיו המצוינות התגלו גם בעת שירותו בצבא. חייל מסור היה ומפקד מעולה, שהצטיין בכושר ארגון וביזמה והיה חביב על מפקדיו ועל פקודיו.

את נפתלי הכירו חייליו פעמיים. פעם כאח גדול ודואג ופעם כמפקד. הוא ידע למצוא את שביל הזהב בין פיקוד נוקשה ויעיל ובין יחס אנושי ועדין לאנשיו. בקורס הסיור , בתחילת דרך הגיבוש של היחידה, היה נפתלי כהן מפקד כיתה. הטוב שבמחלקתו. האימונים שזכו להם אנשי כיתתו היו מהמעולים ביותר. הוא היה חייל מצוין ואת ידיעותיו ונסיונו העביר בדרך של דוגמה אישית ומנהיגות טבעית לחייליו. בנוסף, דאג להם ללא הרף, כאילו היו אחיו הצעירים (הוא לא היה מבוגר בהרבה מחניכיו). קשה לחיילים חדשים ו"ירוקים" העושים את צעדיהם הראשונים ביחידה קרבית כמו סיירת, למצוא מדריך מסור ודואג כ"כ כנפתלי.

בכוח רצונו ובאישיותו המקסימה כבש לו נפתלי את מקומו. הוא נחשב למש"ק הטוב ביותר בקורס, ואמנם, בסיום קורס הסיור נבחר למש"ק המצטיין.

אחד המפגשים הראשונים עם נפתלי, שגילו לחייליו את אופיו, היה בעת הטיפולים ברכב. עולם כלי הרכב הצבאיים, הקרביים חדש ומשונה : מנועים, זחלים וכלי נשק כבדים. נפתלי היה תמיד במקום כדי לעזור, לתת עצה, להושיט יד. בשעות הקשות של הטיפולים במכונות היה נפתלי יחד עם חניכיו, מתלכלך כמוהם בשמן, בגריז, באבק.

• "גם תורכם יגיע"

היתה לו אמביציה להיות הטוב ביותר ולהוכיח את יכולתו, אבל זה לא הפריע לו לעזור לאחרים, להיות חבר טוב, בחור עליז ומשוחרר. בכל התרגילים ובכל האימונים והתחרויות בין הכיתות במחלקתו, היתה הכיתה של נפתלי מנצחת. את חניכיו היה ממריץ באימונים בכל דרך אפשרית. היה מאיים, צועק, עובד בעצמו וצוחק. הכל בערבוביה גדולה אחת. הוא לא שמר על ריחוק רב מחניכיו. היה משוחח איתם, יושב שעות אחרי האימונים ומתבדח. היתה לו גם שיטה להתגרות בהם מתוך חיבה. כשהיה יוצא בשבתות הביתה, היה בא וכמו מתגרה : "אין דבר חבר'ה, גם תורכם יגיע".

פעם, בניווט ערד, כשחיילי הכיתה שלו שירכו את רגליהם במאמץ אחרון לקראת הסיום, הופיע נפתלי רכוב על ג'יפ ואמר : "אני יוצא עכשיו הביתה לראות משחק כדורסל בטלויזיה ואני אחשוב עליכם בבית". בהתגרות הזאת היה גם מעין עידוד, משהו כמו : תהיו בסדר, תתקדמו ואז גם אתם תוכלו ליהנות מהזכויות האלה.

• אירוח משפחתי

נפתלי היה אדם שלם עם עצמו, בטוח בעצמו, עם הערכה עצמית גבוהה, והיה קשור מאוד לביתו ולמשפחתו. הוא לא ויתר על שום חופשה, ובשובו לבסיס היה מספר על המשק של אביו שבו היה עובד בחופשותיו, על אחיו ועל אחיותיו.  הוא עזר בעבודות משק הבית, דאג לעגל רך וטיפח את גינת הנוי.

באחד הניווטים הרכובים הזמין נפתלי את החבר'ה שהיו יחד איתו בצוות לביתו בכפר. את קבלת הפנים שערכה משפחתו לו ולחבריו לא ישכח איש מהם. אחיו ואחיותיו של נפתלי יצאו לקראתם בשמחה עצומה, הקבילו את פניהם ואירחו אותם. נפתלי עצמו רץ למטבח, הכין יחד עם אמו מטעמים והגיש אותם לחניכיו.

להוריו ולמכריו סיפר על תכניותיו לעתיד: הוא ביקש ללמוד רפואת בהמות. בתקופה האחרונה החל ללמוד. אחרי האימונים, יהיו קשים ככל שיהיו, היה משתרע על מיטתו ולומד, בעיקר מתמטיקה ואנגלית ואמנם התקבל ללימודים באוניברסיטת חיפה. אך כל התכניות הושמו לאל.

• חייל למופת עד הרגע האחרון

בראש השנה שלפני המלחמה ביקר נפתלי בפעם האחרונה בבית הוריו במושב משען. כדרכו דאג לשלומם, ביקש לשמוע את הקורות אותם ואף ביקר אצל אחדים מחבריו הטובים. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים הייתה יחידתו בחזית הצפון, ונפתלי פעל כמפקד סיור-שריון על הרי הגולן. שלושה ימים נלחם נפתלי עם אנשיו בחירוף נפש ובקור רוח. רוחו לא נפלה בקרבו והוא האמין בניצחון כוחותינו על האויב. הוא היה בכלי של אורי כרשני, מפקד הפלוגה, גם זה העיד על הצטיינותו. כמפקד תא הלחימה היה צריך למלא לעיתים קרובות את מקומו של מפקד הפלוגה כשזה היה בקבוצת פקודות או אצל מפקד החטיבה. בקרב שימש גם מאג"יסט וגם מפקד. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע נפתלי ונהרג בקרב נגד מארב של האויב באזור בוקעתה.

אחרי שהסתיים הקרב, מצאו את נפתלי שוכב על מקלעון, אצבעו על ההדק, מחסנית ריקה בתוך הנשק ומחסנית מלאה מוכנה לידו. הוא נשאר חייל למופת עד הרגע האחרון.

נפתלי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם, אחים ואחיות.