סמ"ר גיורא גור

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל ראשון

נולד : ד' בכסלו תשי"ג, 22.11.1952

שמות הורים ואחים : רחל ואריאל, יגאל ועפרה.

גר : ירושלים 

בית ספר : פנימיה טכנית של חיל החימוש

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : חורשה על שמו בקיבוץ מפלסים, האח קרא לבנו הבכור סער גיורא

ספורי משפחה

• "את יודעת שאני רגשן"

גיורא נולד והתחנך בקיבוץ מפלסים. מטבעו היה עדין נפש ורגשן, אך הוא הדחיק את רגשותיו כאילו חשש להציגם לעיני זר. ישר היה ובעל מצפון, דובר אמת וחבר נאמן. חברים רבים היו לו במסגרות השונות שבהן בילה, אך ידידי אמת מעטים, שכן בררן היה. תכונות אנושיות כגון כנות, פתיחות, בהירות, פשטות, שמחת חיים – כזה היה גיורא ובשל כך היה נאהב מאוד. היה לו חוש הומור טוב, בריא. הוא לא שפע בדיחות והלצות, לא נהג לשעשע כל הזמן, אך ידע להצחיק ולצחוק והשרה על סביבתו אווירה נעימה.

עם המשפחה היו לו יחסים מיוחדים. היה לו קשר עמוק עם הוריו וכן הבנה ושפה משותפת. בהיותו סוער וגלוי רגשות קרה לא אחת שהיו התנגשויות בבית, אך היו אלה תופעות חיוביות, שהעמיקו את הקשר בתוך המשפחה. גיורא היה מלא חום ואהבה אל הבית, להורים, שתמיד סיפר עד כמה הם "מבינים עניין" ושהם צעירים כאלה.

משפט שחזר לא פעם בדבריו לידידתו נגה "כפי שאת מכירה אותי, אני רגיש" או "את יודעת שאני רגשן" ללא חשש שיראה חלש או פחות גברי בגלל זה ובלי לטרוח להסתיר את רגשנותו כרוב הצברים.

• "חיים כלבבי"

בקיבוץ רכש את האהבה לטבע ולאדם, תכונות שבלטו אצלו מאוד. הוא אהב מאוד את הארץ ואת נופיה והרבה לטייל בה. קשור היה לאדמת הארץ, לעתיק ולחדש שבה ובמיוחד לירושלים. אפשר היה לטייל עמו בסמטאות ותמיד להגיע. גיורא היה מאלה שיכולים לעמוד על צלע הר מול השקיעה ולומר : כמה יפה.

היתה בו היכולת להתלהב ולהתרגש עד כדי הזדהות מוחלטת מספר טוב, מאורע מיוחד, מפגישה עם אנשים.

מה שנקרא  אצל גיורא "חיים כלבבי" היה הרבה טיולים, סרטים וספרים. הוא ידע לראות הכל מתוך פתיחות, רגישות, כנות ורצון עז ללמוד ולהכיר, אם מתוך קריאה בספרים שכל כך אהב ואם מפגישות, אפילו מקריות, עם אנשים חדשים. כך למשל סיפר לידידתו בהתלהבות על מוסיקה כנסייתית ששמע לראשונה ושגרמה לו חוויה עזה, או על טיולים מרתקים למקומות יוצאי דופן, שרק מעטים היו בהם. אהב לקרוא בספרי שירה ולהאזין למוסיקת פופ.

הוא ידע לא רק לקבל ולקלוט, אלא גם להעביר לאחרים את כל היופי שגילה, להדביק ולהלהיב. בלתי אפשרי היה לטייל עם גיורא בירושלים בלי לאהוב כמוהו את העיר, או בלי להסתכל איתו על כל פרט וגילוי המיוחד והיפה בו.

• תמיד תכנן תכניות

הוא למד בבית-הספר היסודי "שער הנגב" בקיבוץ גבים. בקיבוץ מפלסים נמנה עם חברי תנועת הנוער העובד והלומד. הוא היה חובב ספורט ונלהב בעיקר למשחק הכדורגל. חיבה מיוחדת רחש לבעלי חיים ובמיוחד לכלבים.

הוא עבר תקופה קשה עם המעבר אל העיר, ירושלים, לחברה חדשה ולצורת חיים שונה. בלימודיו המשיך בגימנסיה העברית ברחביה שבירושלים.  בביקורים הבודדים במשק כבר הרגיש זר ומנותק. הוא ניחן בכוח-רצון עז ובשאפתנות. תמיד היה עליז, אופטימי וחייכן, נעים הליכות ומאיר פנים לכל אדם. כשהילדים במשק חלמו על טרקטורים הבטיח גיורא שיהיה עורך דין. גיורא התבגר, נעשה רציני ,בקורתי וחושב ויודע הרבה יותר ומבין ופתוח לעולם. גיורא הפסיק את לימודיו העיוניים בתיכון והלך לפנימייה הטכנית של חיל החימוש. גיורא היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. לאחר מכן הצטער על כך והתגעגע מאוד אל הספר והנייר.

גיורא היה פעלתן ונמרץ ומילא את כל המוטל עליו באמונה ובדבקות. מעודו לא השתמט, אלא נרתם לכל מלאכה וקיבל עליו גם תפקידים שלא נתבקש למלאם. כל משימה ואתגר שהציב לעצמו, ביקש לעשות בשלמות ובהקפדה על כל פרט ופרט. הוא היה אדם גאה, זקוף, אם כי דמותו עדיין לא בשלה, נכנסה לתלם החיים הנכון – יושר, כיבוד הזולת וכיבוד עצמו. הוא לא שקט אף רגע. תמיד חיפש והתבלט, תמיד תכנן תכניות. רצונו לשרת ביחידה קרבית היה עז. הוא נאבק עד שמבוקשו נתמלא והוא עבר ליחידה קרבית, סיירת שריון. גאוותו על היחידה החדשה ועל התפקיד החדש היתה ניכרת בדיבורו ובמכתביו – ואז נעשה השירות הצבאי מחובה לזכות.

ספורי חברים

• "אני מרגיש כאן טוב"

גיורא גויס לצה"ל בראשית אוקטובר 1970 והוצב לחיל החימוש. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס לחשמלאות רכב. בשתי שנות שירותו הראשונות עשה מאמצים רבים שיעבירו אותו ליחידה קרבית או שישלחוהו להשתלם בקורס קצינים, אך ללא הצלחה. מפקדיו סירבו להיענות לבקשתו משום שהיה חיוני בתפקידו. הוא שירת ביחידת מילואים בדרום והרגיש את עצמו כנטע זר. הוא הגיע לפלוגה כמה חודשים בלבד לפני המלחמה. גבוה, רזה, עיניים תכולות ותמימות, ביישן במקצת. גיורא לא התאים לאווירה של סגל החימוש בגדוד ובפלוגה והתקרב יותר אל סגל הפיקוד ואל חיילי הסיירת. הוא היה חשמלאי רכב וסופח ליחידה לנגמ"ש של איציק מבורך. בפלוגת הסיור נפתח והיה לאדם חדש. "מצאתי סוף סוף אנשים שאני יכול לדבר איתם, לספר על חוויות שעברו עלי ולדון בנושאים שמעסיקים אותי. אני מרגיש כאן טוב ורוצה להשאר כאן עד סוף השירות שלי" היה אומר. תקופה מסוימת רצה אורי כרשני, מפקד הפלוגה, להפוך אותו לסייר. מסיבות טכניות שונות לא קרה הדבר, אבל גיורא היה מאושר בתקופת שירותו בסיירת.

• חשמלאות רכב

במקצועו בצבא, חשמלאות רכב, התקדם במהירות. הוא עבר בקלות את כל מבחני הקידום המקצועיים, אף כי נושא החשמל לא עניין אותו במיוחד. ובכל זאת, כשהיה עוסק במשהו, היה עושה זאת ביסודיות ובשקדנות. בסדרות רבות לא היה גבול לנכונות שלו לעזור, לתקן, לפתור בעיות. במצעד יום העצמאות בירושלים היה יחד עם חיילי הסיירת והיה מוכן להשקיע עבודה בלי חשבון, אף כי כבר היה בדרגת סמל ולא היה חייב לעשות כל מה שעשה.

הוא חלם ללמוד מדעי הרוח באוניברסיטה ואת עיסוקו בחשמל ראה כמקור למחיה ולמימון הלימודים.

• ספרות וקולנוע

הדברים שהעסיקו את גיורא באמת היו ספרות וקולנוע, היסטוריה ופוליטיקה. הוא היה אדם חושב. היה בולע ספרים ומדבר עליהם בלי סוף. היה מביא לפלוגה ספרים רבים של מרקוזה, קפקא, הרמן הסה וסופרים אחרים, ואחרי שהיה מסיים לקרוא היה משוחח עליהם עם חבריו, מתווכח על הרעיונות שבהם ומסביר את הסמליות שבהם.

בכל יציאה הביתה היה מבלה את ערביו בקולנוע, בעיקר במועדון הסרט הטוב בחאן הירושלמי. 

הוא אהב גם ארכיאולוגיה. אחרי נפילתו גילו חבריו בחדרו שבבית הוריו אוסף של מנורות עתיקות וחרסים.

• מכור לטיולים ולנופים

אחד הדברים הקלים ביותר היה לשכנע את גיורא לצאת לטיול. הוא היה מכור לטיולים ולנופים. אפשר היה לטלפן אליו כמעט בכל שעה ולהציע לו לצאת לטיול, והוא מעולם לא סירב. גיורא הכיר כל נקיק וכל ואדי במדבר יהודה. יחד עם מפקדו וחברו נתן חברוני תכנן לטייל לאורך חופי ים המלח ולהתרחץ בחלק מהמעיינות הנשפכים אליו. הטיול לא התקיים.

בטיולים עם חבריו גילה תעוזה ויכולת שיכולים היו להפוך אותו לסייר מעולה. שום מכשול לא היה קשה מידי בשבילו. בקור רוח ובחיוך היה מתגבר על דרכים לא דרכים. הוא לא התייחס לקשיים שבדרך אלא אל המטרה.

• לוחם בנגמ"ש 

בתקופת שירותו הצבאי, הקפיד לכתוב מכתבים הביתה כדי להרחיק דאגה מלב הוריו. הוא גם לא התלונן ולא הרבה לספר על האימונים המפרכים. יום לפני שפרצה מלחמת יום הכיפורים הצטרף אל שורות המשרתים בצבא קבע והיה אחד הלוחמים ביחידה. הוא היה מאושר שהוא חלק ממשי מפלוגת הסיור. סוף סוף התגשם אחד החלומות שלו.

ביום שישי, ערב יום כיפור, לפני העליה לרמת הגולן, הסתובב גיורא בשטח כשהוא שרוי במצב רוח קשה. איש עוד לא ידע האם תהיה מלחמה ואיזו מלחמה תהיה זו. אבל גיורא חש שהוא מוכרח לראות את הוריו לפני העליה לצפון. בראש השנה לא היה גיורא בביתו בירושלים. הוריו לא ראו אותו עוד.

ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בקרב שהתחולל באזור בוקעתא, גיורא לחם בנגמ"ש של איציק מבורך. כשנפגע הכלי הספיק לקפוץ מהרכב, נפגע מאש האויב ונהרג במקום. העוזי שהחזיק בידו היה דרוך, עם כדור בקנה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אח ואחות.