סמ"ר בועז ארד

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמ"ר

נולד : כ"ד בתמוז תשי"א, 28.7.1951

שמות הורים ואחים : חיה ושמואל, דליה, שלמה (ז"ל) ואמציה (ז").

גר : קיבוץ בית זרע

בית ספר : יסודי בקיבוץ ותיכון "בקעת כנרות" בקבוצת "ארז".

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : דברים על דמותו בחוברת שהוצאה לאור על-ידי המועצה המקומית של עמק הירדן, לזכר בניה שנפלו במערכה.

              צילומים. האח אמציה קרא לבנו הצעיר ע"ש בועז.

              המשפחה הפיקה סרט לזכר שני בניה שנהרגו בזמן שירותם הצבאי.

ספורי משפחה

• בלשון המגלה טפח ומכסה טפחיים תתנצל על היעדרך

יום יום אני הוגה אינסוף פעמים את שמך : בועזי, בועזון, בוזיק שלנו. דומה, הנה עוד מעט תפתח הדלת לרווחה ואתה תופיע, תמיר וחייכני וביתנו יואר כתמול שלשום מנוגה חביבותך ומרוח בדיחות הדעת השופעת מכל שיג ושיח שלך. בלשון המגלה טפח ומכסה טפחיים תתנצל על היעדרך זמן כה רב מהבית , כפי שנהגת לא אחת, תרמז על מסע ניווט, אימונים או סידור עניינים פרטיים לקראת השחרור הקרוב.

בועזי שלנו, צעיר בנינו המבטיח כל כך, אבא ואני רואים אותך יום יום בשעות בין השמשות, בעיקר בערבי שבת, רחוץ ומסורק למשעי, לבוש בגדי השבת שכה הלמו אותך. איך תבלת את דבריך בהומור הטוב שלך, בבקורת עצמית נוקבת... אנו מחייכים ומשמיעים זה לזה מטבעות לשון ואמרות כנף שהיו שגורות בפיך וקשה, קשה מאוד, לתפוס שקולך נדם.

• כברו כן תוכו

מה רחב לבי, בועזי יקירנו, בלכתנו יחד בערבי שבת לחדר האוכל ואתה, זקוף קומה, גבוה משכמך ומעלה מאבא,עלם חמודות, מבטיח,מלא חיים,  בהיר וטוב סבר. מפלס דרכו כשראשו נטוי מעט קדימה – נער שטרם בגר די צרכו. כבר בשנות לימודיו נתגלה כנער כשרוני ואהוב. באופיו לא בלט במיוחד מחבריו ללימודים, גם לא היה שונה מרעיו לנשק. לעתים היתה ציניות מבצבצת מדבריו, אך זו היתה מלאת חן שובבני ואהבת אדם. בחוש ההומור שלו ובעושרו הפנימי היה אהוב על הכול.
לא אחת הרהרתי בך ואמרתי : כברו כן תוכו. בועז היה נער עליז, נעים-הליכות ושמח בחלקו. הוא ריכז סביבו את ידידיו, שהעידו עליו, כי מעולם לא השתעממו בחברתו. אהב חיי חברה, היה פעיל בארגון ערבי-הווי ומסיבות בבית ספרו בקיבוץ והשקיע בכך מכשרונותיו הרבים.

• אך למה יצאו כה חשופים לקרב ?

בועז אהב בכל מאודו את החיים על מנעמיהם ושנא את המלחמות הבלתי נמנעות. נושא חוזר בשיחותינו היה : איך להגיע לשלום הנכסף? אך למה יצאו כה חשופים לקרב? שמחנו מאוד בהתקרב מועד סיום שירותך והרבינו לשוחח איתך על שובך הביתה, לענף הרפת, על תכניות השתלמות ופיתוח כוחות היצירה, טיול קיץ לחו"ל וכו'.

• בעל רגשות עזים וחמים 

האם היה כיף גדול מן הישיבה בין החבר'ה השרועים סביבו על הדשא כשהוא מלווה את זמרתם בגיטרה? או מן הירידה לשעות אחדות לחדר ציור וחיפוש ההרמוניה בין הצבעים? שלוש תמונות ציירת : הנער הפורט על הגיטרה, המכחולים ודמות הנערה הדמיונית. שלושת הנושאים עדות לנטיות לבך, לשלושה מחלומות נעוריך שלא באו על פתרונם.

בבית נטעה בו האהבה למוסיקה והוא נהג להאזין למוסיקה קלאסית, לשירים ולפזמונים. נהג לקחת עמו את הגיטרה שלו לטיולים, ואחרי כן אף ליחידתו בצבא. היה אוסף סביבו חברים ומשמיע להם שירים, כשהוא מלווה את עצמו בנגינה. משום כך הייתה השמחה שורה במקום שנמצא בועז עם הגיטרה שלו.

ונערותיך... ומכתביך... אנו חוזרים וקוראים בהם. כמה אהבה ידעת להעניק. הוא חיפש את היופי בכל.

• האם יש חוברת חדשה של "הטבע והארץ"?

חבריך וחניכיך, בועזי, מספרים שהיית מדריך מעולה בניווט ובידיעת הארץ ושמעל לכל הקנית להם מאהבתך ליפי הנוף. זכורה לנו שאלתך הקבועה לאחר היעדרות ממושכת מהבית : האם יש חוברת חדשה של "הטבע והארץ"? ואז שקעת בה והס מלהטרידך. וכמה סיורים עוד תכננת, טיולים לאין ספור... בועז הרבה לטייל בארץ עם חבריו לתנועת הנוער "השומר הצעיר" ועם בני המשפחה. בעיקר אהב את הכינרת ואת סביבתה והיה יוצא לטייל לחופיה ועושה שם ימים ארוכים, מתענג על הנוף ועל האווירה ומבלה בשחייה ובשיט.

ספורי חברים

• "פשוט, הייתי גרוע"

בועז גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970 והתנדב לחיל האוויר. הוא התקבל לקורס-טיס, עבר בהצלחה את השלבים הראשונים והקשים של הקורס ואף נהנה מחוויית הטיסה. אלא שלא סיים את הקורס ועבר לשרת בסיירת מטכ"ל, בה עבר קורס-צניחה. לבועז היה רעד תורשתי בידיים, מה שמנע ממנו את המשך הקורס. לאחר שהוצע לו תפקיד שלא נראה לו קרבי דיו, עבר לחיל השריון וביקש לשרת באחת מיחידות הסיור של החיל. הוא סיים בהצלחה קורס סיירי שריון וקורס מש"קים. לפלוגה הגיע רק בסיום אחת הסדרות, לקראת סוף קורס הסיור. עברו היה אפוף קצת מסתורין. חבריו ראו אצלו כומתה אדומה וידעו שהוא בא מיחידה מעולה ובעלת שם מפואר בצה"ל. אבל הוא לא הוציא מילה אחת מפיו על שירותו בסיירת, היה כמו קיר בנושא זה. פעם שאלו אותו איך "נפל" משם והוא השיב בפשטות : "פשוט, הייתי גרוע". הוא הפחית מערכו. חבריו מהיחידה המעולה אמרו, שגם אצלם היה מהטובים.

• "אני פוחד ממלחמות"

בועז ארד שנא מלחמות ואהב את החיים עד שגעון. לא פעם היה אומר בפשטות : "אני פוחד ממלחמות". הוא היה לוחם מעולה, בחור בעל תעוזה ויכולת יוצאות מהכלל, אבל ללא בושה היה מדבר על שנאתו למלחמה ומעולם לא היה מתרברב בנוסח הידוע: "נשטוף אותם, נכה ונהרוג בהם".

• הוא אהב לחיות וידע לחיות כל רגע בחייו

הוא אהב את השלווה של קיבוצו, בית זרע. הוא אהב את הארץ, את הטבע ואת הנוף. הוא אהב לנגן ולצייר, אהב את הנאות החושים וטעם מהן בשפע. לא פעם היה מספר איך בחופשותיו הוא לוקח אחת מחברותיו לכנרת עם גיטרה, בקבוק יין ומשהו לאכול, ושם הם מבלים כמה ימים בלי לחשוב על דבר זולת עצמם.

קשה היה להפריד בין בועז לבין הגיטרה שלו. בחדר ובערבי פלוגה היתה תמיד צמודה אליו. הוא אהב לנגן ולשיר, בעיקר את שירי ליאונרד כהן. היה מתיישב על הרצפה, משלב רגליים בישיבה מזרחית ומנגן ושר שעות. כשרצה, היה הרוח החיה בפלוגה. היה אוסף סביבו אנשים שאהבו לשיר, להתבדח ולחיות כמוהו.

• "מספיק לי התפקיד שלי"

הוא אהב לישון ולא היה מהחרוצים ביותר אבל, כשעשה משהו עשה אותו "עד הסוף". כשהחליט מפקד הפלוגה לטפח דשא ליד הביתנים התנגד בועז. "מספיק לי התפקיד שלי" אמר. בסופו של דבר, דווקא הוא טיפח את הדשא, יחד עם יוסי אור, יותר מכל האחרים.

• הוא היה "בלגניסט" בטבעו

את חיי הצבא לא אהב. היו בו חוסר משמעת ואי סדר כמעט מופגן. הוא היה "בלגניסט" בטבעו והדבר התנקם בו לא אחת בתקופת שירותו. אי הסדר מתחת למיטתו היה לאגדה. עם בואו ליחידה הוחתם על מקלעון ומאותו רגע לא ראה איש את הכלי. בועז השליך אותו מתחת למיטתו ושם הוא נשאר יותר משנה, מאובק וחלוד. קוביות מרק, קופסאות סילוק, מטליות, תחמושות ופרטי ציוד אחרים היו זרוקים מתחת למיטתו בערבוביה עצומה. הוא לא הקפיד על סידור מיטתו וחדרו וגם לא על לבושו. פעם יצא לבאר שבע בבגדי עבודה לשיעור נהיגה, נתפס במבצע "מלביש" וקיבל 13 יום מעצר. המעצר היה קשה בשבילו, בשביל מי שתחושת החירות והנאות החיים היו חשובות כל כך. כשחזר מהמעצר אמר, כי זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה.

• כל בעיה שהתעוררה בפלוגה בקשר ל"קרגו" היתה מגיעה לבעז.

בועז השתלם בהפעלת כלי-נשק חדיש, שהוכנס אותה עת לשימוש בצה"ל. היה מומחה לכלי נשק. הוא הכיר את מערכות הנשק על בוריין יותר ממה שהיה כתוב בספרים והדריך את חבריו לפלוגה בהפעלתן. לא אחת הגיש בועז לפיקוד הצעות ורעיונות משלו להוספת חלקי עזר ליום וללילה לכלי נשק מסוימים. כל בעיה שהתעוררה בפלוגה בקשר ל"קרגו", שהוא כלי נשק מסובך יחסית, היתה מגיעה לבועז. בהדגמות ירי לפני מפקד הגייס נבחר בועז לירות והצליח בכל ההדגמות.

• נווט אל"ף אל"ף

בשריון התקדם בועז מהר מקורס אל קורס, עד היותו מדריך לניווט בקורסים של מ"כים. חניכיו-פקודיו בסיירת זוכרים את בועז כאחד המדריכים האהובים ביותר. בניווטים אפשר היה ללכת אחריו בעיניים עצומות. בידע ובהתמצאות, בלילה וביום, היה הטוב בפלוגה. היה מסוגל ללמוד ציר בעל פה וללכת לפיו ללא כל בעיה. בתחום זה התבטאו אהבתו הרבה לארץ והידע הרב שרכש בסיוריו הרבים. תמיד עשה הכל ללא התרגשות ועצבנות, בשלווה וכמו באדישות.

• בועז היה לוחם מעולה ומפקד מקצועי למופת.

הוא היה מפקד ומדריך יוצא דופן. היה פתוח ונוח לחייליו. לא נהג בהם ברשמיות יתרה ולא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק וקפדני של המשימות שהטיל עליהם. פקודיו זוכרים אותו כחבר וידיד, שהדאגה לחייל כפרט עמדה בראש מעייניו. כשהיה צריך לתת הוראה או להודיע הודעה כלשהי, היה בא ו"זורק" זאת כבדרך אגב. מעולם לא צעק על חניך. היה דואג לאנשיו ומסדר הכל עם חיוך מבין.  אנשיו היו קשורים אליו והיו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים. היחידה בפיקודו הייתה מן המצטיינות בסיירת, הן באימונים והן בפעילות המבצעית.

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה סיירת-השריון בקרבות הבלימה נגד הסורים ברמת-הגולן, ויחידתו של בועז עסקה ברדיפה אחר כוחות של הסורים באזור בוקעתא. את מלוא יכולתו כלוחם הראה במלחמה, הוא פיקד על אנשי תא הלוחמים בנגמ"ש הסמ"פ איציק מבורך. פיקד על אנשיו בשלווה ובקור רוח ובעצמו לחם  באומץ עד שנפל. בועז נהרג ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשהנגמ"ש שלו הסתער אל מול כח קומנדו סורי בשטח מדרום לכפר בוקעתה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית-זרע. השאיר אחריו אותו זמן הורים, שני אחים ואחות.