סמ"ר אריק תורן

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל ראשון

נולד : ו' בתשרי תשי"ד, 19.9.1953

שמות הורים ואחים : הילדה ומשה, עמוס.

גר : תל אביב 

בית ספר : תיכון חדש

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה :  תחרות רכיבה על סוסים בחוות הדר בראשל"צ, בי"כ רפורמי בת"א,

               תמונה ודברים לזכרו בביה"ס תיכון חדש, מכתבים לחברתו.

ספורי משפחה

• אהבת הסוסים 

אריה נולד בחיפה. את לימודיו היסודיים והתיכוניים השלים במספר בתי-ספר, עקב נדודי המשפחה בארץ ומחוצה לה. אריק היה  תלמיד שקדן ואת הלימודים התיכוניים סיים בבית-הספר "תיכון חדש" בתל-אביב. היו לו מס' תחביבים אך, יותר מכל אהב סוסים והקדיש להם הרבה מזמנו. שעות ארוכות היה מבלה בחברתם, נהנה לרכב עליהם, מטפל בהם, מאלפם ומאמנם. הוא למד לרכב מצעירותו, ובעודו תלמיד בכיתה ח' קנו לו הוריו סוס רכיבה מיוחד מצרפת והוא זכה במקום הראשון באליפות הנוער ברכיבה. כשלמד בבית-הספר התיכון עסק רבות באימון סוסים ובאילופם והגיע להישגים ברכיבה התעמלותית. אגודת חובבי הסוס, שהיה חבר בה, שלחה אותו בקיץ של שנת 1971 לגרמניה, כחבר במשלחת האימונים של הנבחרת הישראלית הלאומית, לצורך השתלמות בהתעמלות-ברכיבה ובתורת אילוף הסוסים.

• שריקה עם חדוות חיים

אריק אהב את החיים והצטיין בחדוות-נעורים ובחוש הומור. מספר אחיו, עמוס :"כשאריק היה שורק היתה בשריקה הרבה חדוות חיים, היה בה מעין עילוי של הנפש, היה גלומה בה אישיותו ואותה לא יוכל איש מאיתנו להחיות בשריקה. תמיד דימיתי אותנו, בני משפחתו, למעין בובות העושות רק את מינימום הפעולות במשך השבוע. ביום שישי, כשאריק בא לחופשה, היה מיד מפעיל אותנו במומחיות של אמן וכל הבית היה מתמלא שמחת חיים".

• "מה אתם מצפים שאעשה בערבים?"

אריק אהב לחיות ולחיות חיים טובים. חיים כאלה התבטאו אצלו בשלמות נפלאה, שלמות פיזית ונפשית. הוא אהב והעריך את כל אותם דברים חומריים או רוחניים, קטנים או גדולים, וידע להעריך את האנשים שנתנו לו אותם. מספר אחיו :"כשחזרנו מחו"ל בקיץ והערנו לו בחיוך שאין רואים אותו בבית בערבים, ענה לנו בחיוך ובהומור האופייני שלו :"מה אתם מצפים שרווק כמוני, צעיר, יפה, עשיר ובעל מכונית יעשה בבית בערבים?" הוא אהב מאוד דברים יפים; נערות יפות, מכוניות יפות, מקומות יפים בארצנו ובע"ח".

• תחביביו

אריק היה בחור גבה קומה, מוצק, שרירי וספורטאי מצטיין. הוא אהב את הצלילה, אשר לקסמיה ולמסתורין שלה התוודע כשהתגורר זמן-מה באילת. אהב לטייל בארץ בכל מיני מקומות בחופשותיו.

אהב לשיר אך לא ידע לשיר, אהב לרקוד אך לא ידע לרקוד.

כשהיה בן חמש-עשרה נסע עם בני משפחתו לקניה והתגורר שם חמישה חודשים. הארץ הפרימיטיבית, הנוף הפראי והשינוי לעומת חייו בארץ, השאירו עליו רושם חזק. תחביביו של אריק, שההתבודדות הייתה מכנה משותף לרובם, הביאו אותו למקומות מרוחקים משאון העיר ומצפיפותה. כל תחביביו היו קשורים איכשהו בהיותו נוטה להתבודד. הוא אהב את המרחבים, את שריקת הרוח ואת המהירות ובחופשותיו הרבה לדהור במכוניתו ברחבי הארץ.

• שאף לחיות את חייו ביושר

אריק לא היה אותו 'עלם חמודות אהוב על כולם' כפי שנהוג לומר. מטבעו היה טוב-לב, נאמן ומסור מאוד, ביחוד לאנשים שאהב. תמיד מוכן היה לעזור לכל אדם ועשה כמיטב יכולתו, אפילו על חשבון נוחיותו ורווחתו. אריק היה מאוד קשור לבית. הוא היה אהוב על בני משפחתו, על חברתו ועל חבריו הקרובים, אך מעולם לא פעל בניגוד לעקרונותיו כדי להתחבב על הכל, כדי להסתגל לחברה ולתנאיה. הוא לא ניסה להגיע למצב שבו הכל יאהבוהו. שלם היה עם עצמו ושאף לחיות ביושר עם עצמו ועם הזולת, שאף להיות ישר כלפי אחרים וכלפי עצמו. מעולם לא נהג צביעות וערמומיות ולו כדי לשרת אינטרסים חשובים.

אריק התעניין במשפחה הקרובה לו, בחברה שלו ובקומץ החברים שאליהם התחבר בעת שירותו בצבא. אריק הצטיין ביכולת נדירה להעניק אהבה וסובביו הרגישו תחושת אהבה ללא גבולות. טוב לבו ואותה נאמנות בלתי מסויגת ובלתי תלויה היו התכונות הבולטות והמנחות ביחסיו איתם. הוא היה חדור ברגש קדושת המשפחה וכחשש שמישהו עלול לפגוע ביקיריו נחלץ לעזרה בכל האמצעים שהיו בידיו.

• תחושת בטחון

בביטחונו העצמי הרב ובאישיותו העצמאית השרה על אנשים תחושת-ביטחון. דומה היה כאילו מעולם לא פחד, אם מפני שלא חשש מפני פגיעה, חבלה ואפילו מוות ואם משום שבטח כל-כך בכוחותיו שיחלצו אותו מכל צרה.

מספר אחיו :"אריק היה טיפוס שנתן לך סיבה ואף צורך להתגאות בו. כשלמדנו יחד בביה"ס התיכון לא היה קץ לאושרי כשאריק בא לכיתה בהפסקה ויחדיו היינו יוצאים לחצר, אני ואחי הגדול. כך היה המצב כשבא לבקרני בעת שירותו הצבאי. גם כשהשתוו קומותינו ואף עליתי עליו בקומתי, תמיד הסתכלתי עליו במעין מבט של מלמטה למעלה, ואילו הוא במבטו, השרה עלי מעין תחושת בטחון, תחושה ששום דבר רע לא יכול לקרות לי, לנו ומעל לכל ספק – לו.

אריק לא אהב את הצבא משום שזה הרחיק אותו מהבית ומשום ששנא לקבל מרות. למרות זאת ולמרות שעקב היותו ספורטאי מצטיין יכול היה לשרת בקרבת מקום, התנדב בהתאם לאופיו לסיירת"

• "להתראות, מקווה מהר"

מדברי מחנכו בתיכון מנחם סדן :" מהר מאד גברה אצלך הרצינות על הילדותיות... ייחד אותך כח ההתמדה הבלתי-רגיל שהיה אצור בך, מין עקשנות ודבקות במטרה, מסירות ללימודים ועמידה בחובות שעוררו תמיד התפעלות והערצה".

מדברי פאני חברתו :"כל ההווה והעתיד אינם שווים דבר לעומת העבר שהיה איתך, שהיה מאושר כ"כ. דברנו לא מזמן ואמרת "להתראות, מקווה מהר" ואני עניתי להתראות. זו היתה הפעם האחרונה ואני ידעתי אותך כ"כ טוב. כה חזק ורציני, משרה בטחון וכושר הכרעה. אהבתיך על המיוחד שבך, אדם ששורשיו עמוקים ואהבתי ונאמנותי היא ללא תנאים וללא סייג".

ספורי חברים

• חובש פלוגתי 

אריה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל הרפואה. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס לחובשים קרביים, עבד תקופה מסוימת עם חיילי מילואים בבקעה, ולאחר שעבר קורס סיור, הוצב כחובש פלוגתי בסיירת של חטיבה ברמת הגולן.

הוא היה מבוגר מחבריו לפלוגה, משופשף יותר מבחינה צבאית ובעל נסיון רב יותר בחיים. הוא  אהב מאוד את עבודתו בצבא. הוא התנדב לשרת בסיירת, שכן ראה בה אפשרות להגשמה עצמית ולא סתם אמצעי קל להעברת שלוש שנים מחייו. בתפקידו כחובש הצטיין ברגישות וביחס חם ולבבי לאנשים. היה לו מעמד מיוחד בפלוגה וגם בקרב אנשי הסגל, תחילה בתור החובש הפלוגתי המיועד ואח"כ בתור החובש הפלוגתי. הכל ידעו, שעם אריק כדאי לשמור על יחסים טובים.

• "לא אכפת לי ליפול בידיעה שעשיתי זאת למען אותם אנשים אהובים"

הוא היה גאה מאוד בכל מה שעשה ובכל מה שהיה שייך לו.

בד"כ לא היה מרבה להתרועע עם אנשים, אלא עם הקרובים לו ביותר, אלה שברר לו אותם בקפדנות רבה. מי שזכה להיות חבר שלו נהנה מחסותו הנדיבה. את אלה שחיבב, או את אלה שהיו איתו בקורס סיור, היה מזמין למרפאה , שבה היה נעים ונוח יותר מבחדרי השינה. אלה היו מבלים אצלו שעות, שותים את הקפה שהיה מכין להם ועושים תכניות לעתיד.

סיפר אחד מחבריו : הוא היה ה"ארובה" לציוויליזציה. באימונים טחנו אותנו עד דק, עד עפר. כשרצינו להתקלח הוא הצטרף אלינו, נתן להתקלח במרפאה. פלט אותנו לציוויליזציה. בכל מצב חולצות וטישרטים מעומלנים.

באחת מ"שיחות המרפאה" שלו עם חבריו, אמר פעם בהקשר המלחמה :"אני רוצה לאסוף לתוך חדר אחד את כל האנשים שאני אוהב. לדעת שאם אני יוצא למלחמה, אני עושה זאת למען אותה קבוצת אהובים עליי, ולא אכפת לי ליפול בידיעה שעשיתי זאת למען אותם אנשים אהובים". אותה שעה לא ידע, שאחרית דבריו בהתגשמותם הנוראה. 

• "אני לא חתום על זה"

לאריק היו בטחון עצמי עצום ואישיות עצמאית ובלתי מתחשבת במוסכמות. הוא היה איש הניגודים. הוא יכול היה להיות לעיתים לבבי ופתוח, לעזור, לחפש חברה ולחשוף את הצדדים האינטימיים ביותר שבו ולעיתים היה מסוגר, שחצני, מזלזל ומתנשא. לכאורה היה בלתי מתחשב, בועט במקובלות, אך לא "ציפצף" על אנשים.

בניווטים עשוי היה להוריד הציוד מעל גבו, להניח אותו על הארץ ולהמשיך ללכת כאילו כלום. "אני לא חתום על זה" היה אומר "לא איכפת לי שגם מישהו אחר יסחוב את זה קצת". אבל בסחיבת פצועים או אלונקות לא היה דומה לו. באימונים היה מסוגל לשאת פצוע על גבו ולרוץ למרחק של קילומטרים בלי לעצור ובלי לבקש שיחליפוהו. הוא היה גבר גבוה, מוצק, אתלטי. בעל כושר מעולה וכשרצה היה מצטיין בכל.

• "אני נמצא בגדוד"

אריק היה איש המרחבים הפתוחים, שנא לשבת במקום סגור, היה אומר שהוא אוהב את שריקת הרוח, את המהירות.

הוא לא אהב את המסגרת הצבאית. בגלל אישיותו העצמאית וסלידתו מן המוסכמות, התקשה לקבל מרות. הוא לא היה מהממושמעים ביותר. לא פעם סירב פקודה כשהיא לא נראתה לו. אריק לא אהב את הצבא גם בגלל הריחוק מהבית שנכפה עליו, אף-על-פי-כן שמר על קשר אמיץ עם המשפחה. בשבתות, כשנאלץ היה להשאר בבסיס, היה תולה שלט על דלת המרפאה "אני נמצא בגדוד" והיה נעלם הביתה וחוזר רק בערב.

• "זה בסדר, לא צריך כלום"

במלחמת יום-הכיפורים לחם אריק ברמת הגולן. אמנם לפי התקן היה חובש בפלוגה, אך למעשה היה איש צוות כיתר הלוחמים. הכלי הצמוד לחובש הוא עוזי אבל אריק לא הסתפק בכך. הוא לקח מנהג הנגמ"ש שלו את הרומ"ט, הוציא ממנו את הניצרה ועשה אותו לרומ"ט אוטומטי. רומ"ט אוטומטי הוא כלי רצחני, כלי ללא מעצורים, בעל קצב אש מדהים ואריק הפעיל אותו בדייקנות וביעילות. בימי קרבות הבלימה עסקה היחידה רבות בפינוי נפגעים. אריק טיפל בפצועים רבים עד הקרב הגורלי. הוא קיבל אותם אחרי טיפול ראשוני והיה חובש אותם מחדש, ניסה להקל את מכאוביהם, הגיש להם טיפול עד שהגיעו לידי הרופא בתאג"ד.

ביום הרביעי למלחמה, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), כשנסעו הוא וחבריו לחלץ נפגעים של כוחותינו, נתקלו במארב של חיילים סורים. בכניסה לשטח המארב, לאחר שהוא וחבריו פינו את פצועי גולני לתאג"ד , ירה אריק במהירות ובדייקנות. היה שולף מחסניות מהחגור של חברו המא"גיסט שעמד מאחוריו, יורה ופוגע בכל אחד שהופיע על פני השטח.

בקרב שהתחולל נפגע ראשון בעז ארד. אריק התכופף לחבוש אותו אבל בועז אמר לו "זה בסדר, עלה, עלה למעלה" כדי שימשיך להלחם ואז כשהתרומם נפגע מכדור בלב. חברו שתפס אותו בנפילתו שאל אותו : מה קרה? אריק הראה באצבעו על סביבות הלב ואמר ברגע האחרון: "זה בסדר, לא צריך כלום", ואז נשמט ראשו. הוא מת כשכתם של דם מתפשט על לבו.

אריק הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול.