סמל עמוס ברגר

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : כ"ז בטבת תשי"ג ,14.1.1953

שמות הורים ואח : צילה ואליהו, איציק.

גר : קיבוץ כפר מנחם

בית ספר : על יסודי בכפר מנחם

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : הוריו של עמוס וידידיו מקיבוץ כפר מנחם הוציאו לאור חוברת לזכרו

ספורי משפחה

• מלך הקבוצה

עמוס נולד בכפר סבא, וכשהיה כבן שנה, עברה משפחתו לגור בקיבוץ כפר מנחם. עמוס למד במוסד החינוכי שבכפר מנחם, וסיים את לימודיו העל-יסודיים שם. ילד ערני ומלא מרץ היה עמוס. בגן הילדים נודע כ"מלך הקבוצה". עיניים נבונות וחודרות היו לו, עיניים כחולות, שדיברו גם כאשר שתק. ילד חזק, זריז ושאפתן היה וכשחלפו שנות הגן והוא נהיה תלמיד בבית-הספר, התקשה במקצת לוותר על תואר "המלוכה", אך כנער חברותי ונבון, השכיל להסתגל לתנאים החדשים, בכבוד ובשקט שאפיינו אותו. היה לו בלתי אפשרי להתקשר עמוקות אל אנשים.  כותבת אמו : "והנה אתה נער וחיוך ביישני על פניך ועיניך טובות ומיטיבות. ישר אופי, דורש הרבה מעצמך ודורש מהזולת".

• היה מתמודד לבדו, תמיד לבדו.

עמוס הקפיד לשמור על ניקיון חדרו ונודע בין רעיו כנער רציני ועקשן, שלא נח ושקט עד אשר השיג את המטרה שהציב לעצמו. אמר עליו אחד הידידים: "כאשר לא היה משיג את מטרתו, היה מתמודד לבדו, תמיד לבדו. הוא היה מתרגז ונעשה מתוח, עצבני וקשה-התנהגות. אז ידענו, שעמוס נתון שוב במאבק". אכן, לרבים הצטייר עמוס כאדם נוקשה, שקשה להסתדר עמו. אך מי שהכירו מקרוב ידע, שרק מכורח הנסיבות היה קשוח. לבו היה לב רגיש ומבין ומעולם לא סירב להירתם לעזרת ידיד בצרה.

כותבת אמו : "אני זוכרת את התקופה שבה חשבנו, כי אין ביננו שפה משותפת והיתה חרדה שיפרדו הדרכים והנה כעבור תקופה קצרה כבר בהיותך חייל, שוב חזרת אלינו. הרגשת והערכת את הבית, את האהבה הגדולה והידידות ללא תנאי וללא משאלה. עמוס שלי. סגור בתוך עצמו, מופנם, עצור כפרח המכה שורשים עמוק עמוק בקרקע. ניצן עסיסי מלא הוד ויופי. רק ניצן ראינו – הפרח לא יפרח".

יחסים מיוחדים וחמים נרקמו בין עמוס לבין אחיו יצחק, שהתבטאו בידידות עמוקה, הבנה מלאה ואהבה גדולה ללא-גבול. כותב אחיו : "קשיחות חיצונית העוטפת נשמה רגשנית, תמימה, ממש כמו של ילד".

• "אנחנו יותר רחבי אופקים"

עמוס היה חבר פעיל מאוד בתנועת הנוער של השומר-הצעיר. הוא נטל חלק בפעולות החברתיות, השתתף במסעות ולימים אף הדריך את חניכי התנועה באשקלון. תחביבים רבים העסיקו אותו בשעותיו הפנויות.

הוא היה חובב ספורט והצטיין במיוחד במשחק הכדור-יד. עמוס שיחק בשביעייה הראשונה של נבחרת הנוער בבית-ספרו, שזכתה פעמיים באליפות ישראל לנוער ותפסה מקום שלישי באליפות אירופה לקבוצות כדור-יד של בתי-הספר התיכוניים. כשבגר עמוס, שיחק בשביעייה הפותחת של נבחרת כפר מנחם בליגה הלאומית.

הוא אהב גם מוסיקה קלה, הרבה להקליט פרקי מוסיקה ונהג ללכת בקביעות לקונצרטים.

כותבת אמו : "תלמיד טוב, עקשן, בולט ומבריק. ספורטאי שאפתן".

כשנשאל עמוס ערב גיוסו לצה"ל, מה דעתו על אורח החיים במוסד החינוכי, שלמד בו י"ב שנים, אמר בין יתר דבריו: "חניך מוסד יותר מוכשר מתלמיד תיכון בעיר, בכיתה מקבילה. אולי בפרטים קטנים תלמיד תיכון עולה עליו - אבל אנחנו יותר רחבי-אופקים. אנחנו לומדים פה כלכלה ומוסיקה, שבעיר כלל לא שמעו עליהם. אם הקיבוצניק יודע להפיק שבעים אחוז ממה שהוא מקבל - אז הוא מוצלח".

• ילד הטבע

עוד מילדותו רחש חיבה מיוחדת לבעלי-חיים. כילד נהג עמוס לצאת עם אביו ואחיו לדיר הכבשים ולטיולים רבים; ידע לטפל במסירות בצפרים ובחתולים, ובסבלנות אין-קץ אילף כלבים. "אינני זוכרת תקופה בחייו שלא התקשר לכלב", ספרה אחת מחברות הקיבוץ והוסיפה, שעמוס נהג לקחת עמו כלבים בצאתו למסע או לטיול. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון, השתתף בקורס של ביולוגיה לתלמידים מתקדמים, שנערך במסגרת מכון וייצמן למדע.

כותב אחיו : "עמוס, ילד הטבע, שאפילו בבגרותו נקשר כל כך בקלות לבעלי חיים וכמעט בלתי אפשרי היה לו להתקשר עמוקות אל אנשים. אולי רק באהבתו לכלבים ובנהייתם אחריו יכול היה למצוא את אשר חיפש תמיד – קשר עמוק, טהור ואמיתי, בלי אינטרסנטיות. קשה להאמין שלא נצא יחד עם שמש מפזזת בעיניים לטייל בשדות, ללקט חרובים ולהתחרות בריצה".

ספורי חברים

• "לתת את הטוב ביותר"

עמוס גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1972. הוא לא אהב את המסגרת הצבאית. המשמעת המוחלטת וחוסר יכולתו של היחיד להתפתח על-פי אמות המידה שלו הרתיעו את עמוס מאורח החיים הצבאי. יחד עם זאת אמר: "אין ברירה. צריך לשרת בצה"ל, ואם כבר לתת - אז לתת את הטוב ביותר". הוא הוצב לחיל השריון ולאחר הטירונות הוצב לסיירת של חטיבה שבע. הוא היה חייל מצטיין בעל כושר מעולה.  במסלולים לא היה לו מתחרה בכל הפלוגה. היה לוחם מצויין. הפעיל נשק להפליא.

כאשר עשה דבר מה, היה עושהו בצורה מושלמת. הוא היה ביצועיסט מובהק. התרגילים שלו היו מושלמים. במסעי אלונקות לא היה מוותר לעצמו. גם כשכולם התחלפו מזמן, לא היתה האלונקה יורדת מכתפו. הוא סבל, אבל המשיך לסחוב. במסע אלונקות אחד, קנה עמוס את לב חבריו. המסלול היה ידוע מראש. בחצי הדרך ניגש סגן אמיר אבנור לעמוס, שלא הוריד את האלונקה לשניה מכתפו, ושאל אותו " מה נשמע, עמוס?" ועמוס השיב בחיוך שובב : " תגיד לי, הבסיס לא יכול להיות שני קילומטרים לפני כן?"

במסע אחר, במסע ניווט עדולם, עבר עמוס 200 מטרים מביתו שבכפר מנחם, אך לא נכנס הביתה. הוא היה הגון וישר ללא פשרות, קפדן עם עצמו ועם אחרים. לחבריו לחדר לא נתן מנוח. היה חשוב לו שכולם יהיו בסדר, שהחדר יהיה מסודר, שהכל יהיה מוכן לקראת המסדר. הוא התנגד בכל מאודו לעונשים קולקטיביים, טען שזה שמתרשל צריך להענש לבדו ולא כולם. עונשים שלא נראו לו במקומם היו מקוממים אותו. לא פעם היה מתנגש עם מפקדיו בשל נקודה זו.

• לא ידע לסבן 

תמיר, בלונדיני ומחייך היה עמוס ברגר. איש צבא באופיו וקיבוצניק בכל מאודו. היו בו תמימות ויושר של בן קיבוץ. הוא לא ידע ל"סבן", לא ידע להתפרפר. הכל היה עושה ברצינות תהומית, אבל יושרו ותמימותו סיבכו אותו לפעמים. זה היה עוד בטירונות. הוא ואחדים מחבריו ישבו ליד הספר. היה יום לוהט, וליד הספר היתה המקלחת. עמוס, שהיה מטבעו נקי ומצוחצח והיה שומר על נקיונו האישי גם בנסיבות בלתי אפשריות, ראה שני טירונים קופצים לתוך המקלחת, שהיתה אסורה בכניסה לטירונים, ומיהר להכנס גם הוא. פתאום הופיעו כמה קצינים. השניים הספיקו לברוח מבעד לחלון, אך עמוס נתפס ופרטיו נרשמו. זו היתה תקרית זעירה, שלא היה לה כל המשך, אבל עמוס היה חרד מאוד שמא יפגע הדבר בהמשך השירות שלו. הוא הסתובב בין החבר'ה ושאל מה יהיה והאם לא יפגע הדבר בסיכוייו ללכת לקורס קצינים.

• "להמשיך לחיות כחברים"

עמוס היה בחור גאה, קיצוני בדעותיו ואף על פי כן חבר של כולם. הוא אהב גם את אלה שדעותיהם נגדו את השקפותיו, והוא ידע להתווכח בלהט. "ויכוח הוא ויכוח" היה אומר "ודעות הן דעות, אבל כאשר זה מסתיים צריכים להמשיך לחיות, לחיות כחברים". הוא היה דעתן, עומד על שלו, מתרעם על מה שלא נראה לו הוגן, לא צודק. 

עמוס לא היה בחור שקט. דברים רבים עצבנו אותו והוא היה מתפרץ. אבל מעולם לא שמר טינה וניתן היה להרגיעו בנקל. בד"כ היה תופס את עצמו ופורץ בצחוק יחד עם כולם אחרי אחת ההתפרצויות שלו. רבים אהבו לחקות את התקפות הרוגז שלו – היו מתגרים בו על הלהט הקיבוצי שבו. הוא לא היה מוותר על דעותיו, אבל היה מתייחס לעקיצות בחביבות.

הוא ידע לצחוק. כשהיה צוחק היה זה צחוק אמיתי, גדול, מכל הלב ועם כל הגוף, צחוק שהכל היו נדבקים ממנו.

אפשר היה להרגיז את עמוס, אבל קשה היה להתחרות בטוב לבו. הוא ידע לחיות עם אנשים, להתחלק איתם, להתחשב בהם ולתת להם הרגשה טובה. את החבילות שהיתה אמו שולחת זוכרת כל הפלוגה. בשעות הקשות היה מחלק ברוחב לב את העוגות הצהובות עם הצימוקים ששלחה לו אמו.

• "טוב שהיית נהג"

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה עמוס בעיצומו של קורס מש"קי-סיור. פלוגתו נשלחה לחזית הצפון, מלאה תפקידי סיור ולחימה, וסייעה בהדיפת התקפות הסורים. ביום שלישי, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נשלחה הפלוגה לחלץ יחידה מחטיבת "גולני", שהייתה נתונה בקרב קשה נגד הסורים ליד בוקעתה.

בלילה הראשון של המלחמה נפרש הזחל בנגמ"ש שלו. כל הלילה עבדו לתקנו, ועמוס עבד כמו פנתר. אחרי שתוקן הנגמ"ש חזר הצוות לאזור בוקעתה, עייף ורועד מקור. בסידור תורנות השמירה התברר שיש בעיה של רבע שעה נוספת. עמוס התנדב בלי שנתבקש לשמור יותר מהאחרים. חבריו של עמוס מספרים עליו ביראה : "שוב לא היה זה עמוס האדיש והציני, המאזין תמיד לטרנזיסטור. הוא הפעיל את מקלעו בשקט וביעילות".

הוא ודני פרימור סחבו אלונקות והעלו פצועים לנגמ"ש, טיפלו בהם ואח"כ הורידו אותם בתאג"ד, ואז אמר לחברו, נהג הנגמ"ש :" תאמין לי, זאבי, טוב שהיית נהג ולא ראית את הזוועות האלה". מתחת למעטה הגברי הסתתר נער רגיש ועדין. הנגמ"ש נתקל במארב של חיילים סורים ועמוס נפגע ונהרג.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר מנחם. השאיר אחריו אב, אם ואח.