סמל דרור מגיד

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : כ"א בתמוז תשי"ד, 22.7.1954

שמות הורים ואחים : חנה ומאיר, אח ואחות.

גר : נתניה 

בית ספר : תיכון ע"ש שרת

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : צילומים ומכתבים.

ספורי משפחה

• בן מסור להוריו ורחש להם כבוד רב. 

מדברי הוריו : " עולם מלא אבד בלכתך. בן מסור ואוהב. תמיד שיתפת אותנו בחוויותיך. בן שעבד בפרך בבנין בחופשת הקיץ כדי שיוכל לקנות לנו כסא נוח ליום נישואינו, אך יותר מכל אבד לנו חבר יקר. מילדותך היית שותף לנו בכל. שיתפת עצמך איתנו בגידולו של אחיך, שמחת על כל הישגיו בבית הספר והתגאית בו כשהצליח, בהיאבקות, להפוך אותך בהרף עין על השטיח. בשנים האחרונות הפכו יחסיכם ליחסי רעות, הבנה ונכונות לעזור ולוותר איש לרעהו. ניר איבד אח יקר וקרוב.

לא היה מאושר ממך כשנולדה מיכל. בבוקר, אך התעוררת וכבר היית רץ למיטתה לראותה. התגלגלת מצחוק למשמע חוכמותיה והנצחת את שלבי התפתחותה בסדרת תמונות מקסימות, שצלמת באהבה ובסבלנות.

את סבא וסבתא בקרת מתוך אהבה ודאגה. כנכד בכור ומסור היתה שמורה לך בליבם מאז ומתמיד פינה מיוחדת".

•  "תן לי לנמק את דעתי"

ישר ודובר אמת היה, אפילו לא היו הדברים נעימים לשומעיהם. התכונות האופייניות לו - אחריות וכושר מנהיגות, עקשנות וכוח רצון עז לסיים כל דבר שעשה, במהירות וביעילות. מדברי אביו : "תמיד הכרת בערך עצמך. היית שופך זעמך על כל אי צדק שנתקלת בו. כשכעסנו עליך והרמנו את קולנו, היית נפגע עמוקות. כשהיית נער בעת ויכוח בינינו, ישבת מולי כבוגר, ובקשת : אבא, בוא נשוחח. תן לי לנמק את דעתי ואחר כך תסיק מסקנות. פעמים רבות שכנעת אותי בצדקתך. תמיד הייתי גאה בכך ובך. בכל התקופה הקשה של האימונים לא נפלת ברוחך. במכתב אתה מספר : לא קבלתי שחרור על אף שיש לי פצע מוגלתי על כל העקב, אך נתגבר גם על זה, כמו על שאר הדברים, כי מצב הרוח מרומם".

• עדין נפש היית וג'נטלמן מלידה

דרור היה עדין נפש ונעים הליכות. רגיש וחברותי היה, אך ברר לו את חבריו בקפידה. הבנה, רגישות, התחשבות, יכולת להקשיב, רצון לעזור לזולת, צניעות וענווה, אופטימיות ועליזות ציינו את דרך חייו. הוריו מספרים : "היה בך משהו שובה לב. עדין נפש היית וג'נטלמן מלידה. באצבעותיך הארוכות והעדינות הצטיינת גם במלאכת הכפיים. רבים סיפרו לנו תמיד עד כמה אהבוך על חיוכך השופע, על פניך הגלויים והמאירים, על השלום אותו הקדמת לכל מוריך ומכריך. לעולם לא נראה את דמותך התמירה, בהכנסך הביתה לחופשה עייף עד מוות, גורר את רגליך בכבדות, אך בכ"ז חיוך מאושר נסוך על פניך המאובקים".

דרור פיתח יחסים כנים ובוגרים עם חברתו טלי. הקשר החל בכיתה השישית, העמיק והבשיל עם חלוף הזמן. מספרת טלי חברתו : "היו לך עיניים כחולות צלולות , תלתלים שגזזו בצבא, גבות יפות והרבה הרבה נמשים. אהבתך היתה חזקה ועדינה, תובענית ומתחשבת. שטבלנו ברגש".

• ניתוח קרפדה בשיעור ביולוגיה

דרור למד בנתניה בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק ובבית-הספר התיכון על-שם שרת. עוד מימי נערותו ביקש להיות רופא, ולכן למד במגמה הביולוגית. הוא התעניין בחי ובצומח, קרא הרבה בספרות שבתחום זה, והקדיש שעות רבות לאוסף החרקים והפרפרים שלו. בסבלנות רבה תר אחרי חרקים נדירים, וערך מהם תערוכה נאה בחדרו. מספרת אמו : "אני זוכרת אותך בשובך מבית הספר, 'זנב ארנבת' שקטפת בדרך בין שיניך ואתה להוט לשבת ולספר מה עבר עליך... על ניתוח קרפדה בשיעור ביולוגיה".

מספרת חברתו טלי : "אהבת את הטבע, את היופי והפלא שבו, את המסתורין והחכמה בארגון מבנה עלה או אבקן הפרח. לא הבנתי כ"כ את ההנאה שלך מפרישת כנפי פרפר ומרדיפה מטורפת אחר חוגלה שמעולם לא ראית. רצית להפוך אותם בידיך, כדי לראות פינה נסתרת ולהעמיק בסוד קיומם. כשנסענו פעם לגליל, הסתובבת עם צרצר בכיס שלושה ימים, כי בנתניה לא מצאת כמוהו".

• "לצלול עם רובה מים"

לדרור היה גוף דק ורגליים מוצקות; הוא היה חובב ספורט ונלהב להתעמלות על מכשירים.

דרור השתלם בקורס מ"כים בגדנ"ע, והיה מפקד כיתה של הגדנ"עים בבית-ספרו.

הוא היה מאושר להביא שלל דגים מהים.  מספרת טלי : "אהבת את הים, המלח והשמש. שכבת שעות והתפנקת בקרניים החמות, ופתאום היית מזנק למים, שוחה וקופץ על הגלים וחוזר לשכב בחול. אהבת לצלול עם רובה דיג כדי לתפוס שלל. ידעתי שלא תצא מהמים עד אשר יהיו כמה דגים מושחלים על חגורתך. העקשנות שלך לא נתנה לך מנוח גם כאן ולא היית מסתפק וצולל שוב ושוב, עד שלא יכולת לעמוד על רגליך".

ספורי חברים

• מעדיף לחיות ביחידה מעניינת וקשה

דרור. איש לא קרא לו בשם דרור, הכל קראו לו מגיד.

הוא גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972. מצופה ביד, כוס קפה, בקבוק טמפו וישיבה נדכאת – כך זוכרים אותו חברים מתחילת הטירונות, כשהגיע ממבחני טיס והוא עדיין מבולבל ונבוך. כבר בטירונות התגלה דרור כחייל מצטיין. חברים שכנעו אותו לאחר  הטירונות להתנדב לשירות בסיירת שריון והוא התנדב. דרור לא היה מהאנשים שאהבו את הצבא, אך לא פעם אמר צריך לחיות שלוש שנים בצה"ל והוא מעדיף לחיות אותם ביחידה מעניינת וקשה. לכן, ניסה להתקבל לקורס טיס ולכן גם התנדב לסיירת. את השירות ביחידה תיאר בפני משפחתו כמשהו שיש לעשותו על הצד הטוב ביותר.

הוא השתלם בקורס מש"קי סיור, קורס זה נקטע בסופו בגלל המלחמה. לדברי מפקדו, עתיד היה לסיימו כחניך מצטיין. בחודש נובמבר 1973 אמור היה להשתלם בקורס קצינים.

• "דרור, אתה פרימדונה?"

דרור עשה הכול ביסודיות והיה בעל משמעת עצמית וחוש לסדר ולנקיון, שעיכבוהו לעיתים עד השעות הקטנות של הלילה, אם כדי להתקלח ואם כדי לנקות נשק או לסדר את חפציו. בעת הטיפולים והעבודה על הנג"משים היה דרור עובד כשכפפות על ידיו. הוא היה עובד הרבה, משקיע מאמץ, אבל תמיד משאר נקי. איציק מבורך, שהיה מ"מ שלו, ראה אותו פעם עובד עם כפפות ונזף בו :"דרור, אתה פרימדונה?" אבל דרור לא זז מדעתו, והוסיף לעבוד כדרכו, במרץ אבל עם כפפות.

• זאב בודד

בסיירת הצטיין דרור בדרכו והי מן הטובים ביותר. לא היה מבצע או משימה שלא עמד בהם בהצלחה, והחיוך על שפתיו. זה היה דרור – חיוך חושף שיניים צחורות ושפמפם בלונדיני שהיה רועד בצחוקו. הוא היה בעל הכרת עצמו ודעותיו המגובשות על כל נושא היו נשמעות בכל דיון וויכוח. כחייל רציני, אחראי ובעל אופי חזק שלא נזקק הרבה לאחרים, ידע להתגבר בעצמו על הקשיים שנערמו בדרכו.

דרור היה טיפוס שקט וקצת מסוגר "זאב בודד". הוא היה בעל מוטיבציה גבוהה ונמרץ מאוד, למרות שהיה טיפוס שקט, ביישן ומסוגר.

• תחביבים

בכל רגע פנאי היה מספר על תחביב הצלילה שלו והיה מתאר את טיוליו התת מימיים מאות פעמים באוזני חבריו.

גם בצילום שלח ידו ובשבתות היה מתרכז בעיקר בזה, מחפש אחר פוזות, כיווני אור וצללים.

הוא היה בולע עיתונים וספרים גם בשעות המאוחרות של הלילה לאחר יום אימונים מפרך. גם בשעות של נהיגה בנגמ"ש, כשהיו עומדים בעמדת תצפית או יורים, היה תופס בתאו ספר, קורא דף או שניים ואחר כך ממשיך בנהיגה כפי שנדרש.

• משפחתו וחברתו טלי  

נושא רגיש אצל דרור היו משפחתו וחברתו טלי. הוא היה מדבר ביראת כבוד על אביו, שאותו העריץ, על אחותו הקטנה, שאת תמונתה תלה מעל מיטתו בבסיס, ועל טלי, שהיתה מרבה לבקר בפלוגה בשבתות. אז היו שניהם מבלים וצוחקים יחד. כשהיו שניהם עומדים ומכבסים במקלחת את הבגדים של דרור, אפשר היה לשמוע מרחוק את צחוקם ואת קריאותיו העליזות של דרור.

• נהג בנגמ"ש כאילו היה חלק מהכלי

לא היה לדרור כושר פיזי מיוחד, אבל מעולם לא נשבר. הוא היה נהג מעולה, ובלוחמת הפרט באחת הסדרות בלט כחייל רגלי מצטיין, היודע לאלתר ולהיות עצמאי בשטח בעת לחימה. לצוותי הקרב נדרשו המפקדים לתת את החיילים המצטיינים לנגמ"שי המ"פ והסמ"פ. איציק מבורך, שהכיר את דרור עוד מקורס הסיור, לקח אותו לנגמ"ש שלו. הוא נהג בנגמ"ש כאילו היה חלק מהכלי ולא היתה הפרדה ביניהם. כך גם נהג בקרבות.

עדות לכושרו כנהג היא במוצאי יום הכיפורים, בלילה הראשון למלחמה, התנגש בו טנק סורי 62-T שניסה לדרוס את הנגמ"ש שלו. דרור נחלץ ממצב הביש בזריזות ובקור רוח, בשעה שמפקדו חיסל את מפקד הטנק. עם אותו צוות שהציל בלילה הראשון נכנס דרור לקרב בבוקעתה, רק ראשו בולט מתא הנהג, כשהוא מוסתר ברובו ע"י הכובע הגדול. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) ליד בוקעתה, צפונית-מערבית לחרמונית שברמת-הגולן, נפל דרור בקרב. בבוקר אותו יום, חילצה הסיירת חיילים מחטיבת "גולני" ואנשי שריון, שעלו על מארב של "ציידי טנקים" בבוקעתה. בדרך לתאג"ד בשעות הצהריים נפל חלק מכוח הסיירת במארב ליד החרמונית. דרור נהג את הנגמ"ש של הסמ"פ עמוק לתוך השטח, כדי להציל את חבריו, ואף לאחר שתי פגיעות של טילי אר. פי. ג'י המשיך לנסוע לאורך התעלות ולדרוס את הסורים. ואף כי כנראה היה חי גם לאחר שהנגמ"ש נפגע, לא נטש את הכלי וניסה לחלץ אותו עם חבריו הפצועים, להוציאו מהשטח והגיע מרחק כמה עשרות מטרים מהכביש, ושם התפוצץ הנגמ"ש ועלה באש על כל לוחמיו.

דרור הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה.