סמל גילי (גלעד) ברזילי

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : כ"ד בטבת תשי"ג ,19.1.1953

שמות הורים ואחים : שושנה ומרדכי, אחות רותי.

גר : תל אביב  

בית ספר : טאפט בלוס אנג'לס

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : סרט שהפיקו עליו בתנועת הצופים

ספורי משפחה

• "מה לא עושים בשביל החבר'ה"

גלעד נולד בת"א ולמד בבית-הספר היסודי "אילנות" ברמת-אביב, אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון העירוני ד' במגמה המתמטית-אלקטרונית וסיים את לימודיו בבית-הספר טאפט בלוס-אנג'לס שבקליפורניה. בבית-הספר היסודי היה תלמיד מצטיין. הוא נמנה עם חברי הוועדות השונות בבית-הספר והשתתף בארגון מפעלים שונים. על לימודיו היה שוקד. הוא היה בין הבודדים שהיו מגיעים כמעט תמיד מוכנים לשיעורים. היה מקבל מהמורים מבחנים של החבר'ה לביתו ועוזר בבדיקתם, לפעמים משנה מספר דברים, אך "מה לא עושים בשביל החבר'ה" היה אומר. לדברי מחנכו היה אהוב על מוריו ועל חבריו. רצון העשייה פיעם בו תמיד, והוא היה נכון תמיד להושיט יד לחבר ולתת כתף לכושל. ברשימותיו בעיתון בית-הספר ניכרו אותות של הגות מבוגרת. בבית-הספר התיכון היה חבר מועצת-התלמידים של בית-הספר וחבר מועצת-התלמידים המרכזית של עיריית תל-אביב. בשנת 1969 נסעה משפחתו לארצות-הברית. למרות הקשיים שהיו לו בבואו שמה, קשיי שפה והיקלטות בחברה, התאקלם עד מהרה, רכש לו חברים רבים וסיים בהצלחה רבה את לימודיו בבית-הספר התיכון. מורו כתב עליו, שהיה תלמיד חרוץ ושקדן, נבון ומתמיד ובחר ללמוד בקורסים הקשים ביותר.

• תנועת נוער

עוד בשחר  נעוריו בלטו אצל גילי קווי אופי שייחדו אותו והצביעו על דרך חייו לעתיד לבוא. גלעד היה חבר בתנועת הצופים, שימש כמדריך וכחבר בוועדות שונות ונטל על עצמו תפקידים ארגוניים שונים. בכל אלה הצטיין ביזמה ובמסירות ללא גבול. הוא ניחן ברוח צוות מפותחת ותרם הרבה להצלחת הצוות ע"י דוגמה אישית של פעילות ומסירות ויחס חברי חם ואוהד. בהיותו בצופים סחפו יוזמתו ומסירותו לרעיון את חבריו לספסל הלימודים ואת בני משפחתו. הוא היה בין הפעלתנים, בין המארגנים. שעות רבות הקדיש מזמנו והיה יוצא לבנין השבט, לעיתים לבדו, כדי לראות מה ניתן להוסיף, לשפץ ולהועיל. לפני מסע ההשבעה חלה גילי. לאחר שכנועים רבים, הסכים לוותר על המסע אבל לא לגמרי. אחרי שלושה ימי הליכה הופיע לטקס על מרומי הקסטל כשהוא אינו שוכח להביא עמו כמות נכבדה של עופות, כדי להכין לחבר'ה סעודה.

הוא היה חובב ספורט והצטיין בריצה ובכדורסל. אהב לשחק כדורגל. שעות רבות היינו מבלים במגרש הכדורגל הקטן שהיה ליד ביתו, מספר חברו.  כן הרבה לצלם ולהקדיש מזמנו הפנוי לטיולים ולסיורים ברחבי הארץ.

הוא נמנה עם חניכי הגדנ"ע. כשהיה בקורס מ"כים, עשה זאת בהתמדה, בשקידה ובדבקות  והיה חניך מצטיין.

• הבנתו העמוקה את הזולת

גלעד אהב את משפחתו, היה בן נאמן ומסור להוריו ובעל ערכים מוסריים ואישיים נעלים. הוא היה ישר, הגון ועדין נפש, הצטיין באהבה, בחום ובהבנה לכל אדם, וניחן בכנות, באורך רוח ובסובלנות כלפי הזולת. מטבעו היה צמא דעת וביקש תמיד ללמוד דברים חדשים ולהכיר אנשים חדשים. פניו היו חביבות והוא ידע תמיד לחייך, גם ברגעים של מצוקה.

גילי מעולם לא תבע מאחרים, אך מעצמו תבע רבות. היה בעל כוח סבל גופני ורוחני נדיר, והמסירות והדבקות במטרה קבלו אצלו משמעות מיוחדת והיו לערך בפני עצמו. לכן עמד באון וברוח איתנה במשימות שהוטלו עליו.

בבואו הביתה לחופשה היו בני המשפחה, חבריו וידידיו באים לבקרו. כל פגישה עמו הפכה לחוויה מעניינת, כי גילי ידע להעניק תשומת לב כנה לכל הסובבים אותו. העריצוהו בגלל הבנתו העמוקה את זולתו ובשל הסובלנות שידע לגלות כלפי זקן וצעיר.

זכור המקרה עת שירת בטירונות, כשהיה טירון, עולה חדש מרוסיה, סבל קשות נאי ידיעת השפה ומקשיי ההתאקלמות בין חבריו ליחידה. גילי אימץ טירון זה, גילה הבנה לבעיותיו ועודדו כדי שיוכל להמשיך ולחיות בין חבריו. ידוע גם המקרה, שכאשר במסגרת האימונים צעדו יחד חברים ליחידה האיט גילי את קצב צעידתו, כדי לאפשר לחבר, שלא עמד במעמסה, להקדימו.

מספר חברו : ביתו היה מאז ומעולם מרכז לפגישות של החבר'ה. גם כשהיינו צריכים לפתור סכסוכים פעוטים, שהיום מעלים חיוך, נעשה הדבר בביתו, לעיתים בתיווכו של אביו. כאילו דבר מובן הוא, שהנה תשמע בחוץ שריקה וגילי ימתין ליד הדלת...

התנהגותו ומעשיו בחיי היום יום, בבית, בחברה ובצה"ל, בעניינים גדולים וקטנים כאחד, העידו על אדם שהיו בו מוסר אישי גבוה וטוהר מידות, אשר רק מעטים התברכו בהם. ואנו, בני המשפחה המבוגרים, חברים וידידים, היינו עומדים משתאים ואפילו מבוישים קמעה מול דמותו הקורנת.

• טובת המדינה 

גילי היה בעל ערכים מוסריים לאומיים ואישיים נעלים. אהבתו את העם והארץ נבעה מתוך הכרה עמוקה ובוגרת בערכים. ערכים אלה הדריכוהו במשך שנות שהותו בארה"ב, ורק טבעי היה שבהגיע מועד גיוסו חזר ארצה והתנדב לסיירת שריון, מתוך הכרה עמוקה כי זו חובתו. מספר חברו : כשחזר גילי מארה"ב כדי להתגייס לצה"ל לא הופתע איש מאיתנו כשבחר להתנדב לאחת היחידות היותר קשות. זה היה אופייני לו. מעולם לא נרתע מלקבל על עצמו את המשימה הקשה, ובלבד שיוכל להביא תועלת רבה ככל האפשר. במקרה זה עמדה לנגד עיניו טובת המדינה כולה, אך במקרים אחרים, בחיי היום יום שלו, ראה לנגד עיניו את טובת חבריו כדבר ראשון במעלה.

בתקופה שעשה בארצות הברית למד באוניברסיטה של לוס-אנג'לס בקליפורניה. גם בימי הלימודים, עסק הרבה בפעולות למען ישראל וסייע לארגונים היהודיים שם בעבודתם. חברו מימי הלימודים באוניברסיטה כתב עליו: "גלעד היה עקבי במעשיו. הוא היה גאה על יהדותו ועל ישראליותו. הוא הקדיש מאמצים רבים כדי להצטיין בלימודיו, ולהרים בדרך זו את קרן ישראל וכבודה". אביו סיפר כי התקבל ללימודים בטכניון אך הוא העדיף לדחות אותם ולהתגייס לסיירת.

ספורי חברים

• החיים איתו היו נהדרים

גלעד גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והתנדב לסיירת שריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מש"קי סיור ובקורס לנהגי נגמ"ש. דמותו עשויה להצטייר כאגדה שלאחר המוות – אבל גילי היה כזה בחייו. גילי היה לא רק חייל מעולה – "הוא היה אדם נפלא שהחיים איתו היו נהדרים" כפי שאמר אחד מחבריו. גילי היה סמל לכולם, אדם ללא פגם, חבר טוב, הטוב שבכולם. היה חבר טוב וידיד נאמן. הוא ידע להתחבב על הכל. הייתה בו כנות של אדם שפיו ולבו שווים. לגבי רבים מהיחידה האסון הנורא שבמלחמה התבטא קודם כל במותו של גילי.

נער יפה ומקסים, עם חיוך נצחי על שפתיו. תמיד מנומס, תמיד עדין, תמיד מתחשב. מזגו הנפלא היה בא לידי ביטוי בפרטים הקטנים ביותר. בבקרים היו כולם קמים עם פרצוף נפוח, עם מצב רוח. גילי היה מתעורר למגע הקל ביותר, עם חיוך מאיר ועם "בוקר טוב". הוא השרה נעימות על סביבתו. היה מעודד ועוזר ללא כל חשבון. לא פעם היו חבריו לצוות מתרגזים עליו מדוע הוא עוזר לכולם בלי כל תמורה, אף כי היה עייף ורצוץ. היו אומרים לו : "גילי, תפסיק כבר, אתה לא באמריקה. די" אבל גילי לא חדל לעזור. זה היה טבעו.

• "נמצא את הקוד ונגמור"  

גילי לא היה ספורטאי גדול. היה לו צעד קצר ולעיתים היה צריך להתאמץ כפליים בריצות ובמסעות, אבל הוא הצטיין בכל. תמיד ניסה לשפר את הישגיו. לא הסתפק בתוצאות שהשיג. היה נותן את כולו וגם מעודד אחרים. אצל גילי לא היו דברים לחצאין, לא היו "החלקות", השתמטויות. כל דבר עשה בשלמות, עם עצמו ועם ההוראות.

מפקדו בסיירת העיד עליו, שהייתה בו תעוזה ותושייה בכל מצב. הוא ניחן בכוח גופני רב, במסירות ובדבקות במטרה.

באחד ממסעי הניווט היה גילי מפקד חוליה. חולייתו נתקעה בלילה ללא פנס. גילי ביקש בקשר שיוותרו להם על קוד מסוים. "תקחו שתי אבנים ותעשו אש" היתה התשובה. חוליה אחרת שעברה ליד חוליית גילי הציעה להם את הפנס שלה. חבריו של גילי בקשו ממנו שיודיע בקשר שגם לחוליה השניה אין פנס, כדי שיוותרו להם על המשימה, אבל אצל גילי לא היו חוכמות מהסוג הזה. "מה פתאום? ניקח מהם את הפנס, נמצא את הקוד ונגמור". תמיד דבק במטרה.

היה ישר והגון עם אחרים וקודם כל עם עצמו. לכן גם זכה למעמד מיוחד, לא רק בין חבריו אלא גם אצל המפקדים. הוא שהיה מבצע את המשימות ללא פגם, שהיה ממלא הוראות בנאמנות, מסוגל היה גם לקום בשעת הצורך לפני מפקד הגדוד או מפקד החטיבה ולומר באומץ ובגילוי לב את שאר עם לבו. הוא מעולם לא היה מתלונן או "מקטר" בנוסח הצבאי על תנאים קשים, על אוכל לא טוב. אלה נראו לו דברים שוליים. מה שעניין אותו היתה דמותה של הפלוגה, רוח היחידה, יחס המפקדים, ועל כך היה מוכן להלחם.

• בן תרבות בכל

גילי היה מצטיין בכל. לא משום שהיה הנווט הטוב ביותר או הקלע המצטיין, אלא משום שעשה כל דבר בשלמות. בכל הקורסים שעבר היו ציוניו א"ב, הציון הגבוה ביותר בצבא. גילי היה חייל בלי עייפות, בלי שעות שינה. הוא היה שמנמן, חייכן, סמוק לחיים, נקי ומסודר. גם זה היה טבע אצלו. בלילות שאחרי ימי אימונים מפרכים, כאשר הכל היו מזדחלים באפיסת כוחות למיטות, מיוזעים ומלוכלכים, היה גילי רץ למקלחת.

גילי היה האור של פלוגה שלמה. תמיד עשה הכל מהר ככל האפשר וטוב ככל האפשר, כדי שיוכל להתפנות לעזור לאחרים ולעשות את הדברים האהובים עליו : לקרוא עיתון, לקרוא ספר אחרי מקלחת טובה. הצבא , תנאי האימונים המפרכים לא אטמו את גילי. הוא היה ונשאר בן תרבות בכל ; בהליכותיו, בנוהגיו, בכל מעשיו. תמיד אפשר היה ל"תפוס" איתו שיחה רצינית ומעמיקה על פוליטיקה, על מדע, על יחסי חברה, על ספרות. השיחה איתו היתה תענוג אינטלקטואלי ואנושי. הוא היה ער, פתוח לרעיונות חדשים, נכון להשתכנע.  

והיה גם גילי עם המצלמה, שצילם את חבריו במסעות, בניווטים, בערבי הווי והיה מפתח את התצלומים בבית ומחלקם לכל אחד ביחידה , תמיד עם יחס אישי, עם חיוך נעים.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף גלעד בקרבות הבלימה נגד הסורים בחזית רמת-הגולן. בצוותים הקרביים סווג גילי כנהג נגמ"ש של מפקד הפלוגה. ללא ספק היה זה אות הערכה להצטיינותו ולאישיותו. גם בקרב הראשון של הפלוגה וגם בקרב השני הוכיח גילי את יכולתו כלוחם, כנהג מנוסה ומעל לכל כאדם. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בקרב בכפר בוקעתה נפגע הנגמ"ש שלו בירי מן המארב והוא נהרג במקום. אין יודעים הרבה על רגעיו האחרונים של גילי, אבל בזכרונם של חבריו הוא נשאר כפי שהיה, יצור אנוש נעלה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות.