סמל אפרים שאשא

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סמל

נולד : י"ח באדר ב' תשי"ד, 23.3.1954

שמות הורים ואחים : שמחה ודוד, אבי, אמנון, נעמי, עליזה ומזל.

גר : הוד השרון 

בית ספר : פנימיית הכפר הירוק

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

הנצחה : צילומים. האחים אבי, נעמי ומזל קראו לבניהם של שמו.

              במשך שנים התקיים משחק כדורגל בין רמתיים למגדיאל.

ספורי משפחה

• תלמיד חרוץ

אפריים למד בבית-הספר היסודי במגדיאל, שם התגוררה משפחתו. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-חקלאי ב"כפר-הירוק" ועמד בהצלחה בבחינות הבגרות. כתלמיד היה חרוץ, שקד על לימודיו וניחן בשכל חריף ובפקחות. הוא נהג להציב לעצמו אתגרים ומשימות ועמד בהם בזכות כושר ההתמדה ודרך המחשבה היסודית והבהירה שלו. אפריים התגלה לעיני כל כתלמיד אינטליגנטי, מצטיין, מבריק.

מוריו סיפרו עליו שהוא :"צובר עשיריות, עשה אצלי עבודה גדולה, אם תלמיד היה עושה אצלי עבודה כמו שאשא אז..., הצענו לו שילך לעתודה אקדמית, הוא העלה רעיונות חדשים לא תמיד מוצלחים אבל זה תלמיד, שאל שאלות, לימד מתמטיקה בחוגי הקידום יותר טוב ממורים" ועוד.

• חיוך משועשע

אפרים היה נער אוהב חיים, שמח בחלקו ומשרה אווירה טובה בכל מקום שהלך. הוא רכש ידידים רבים, שאהבו להיות במחיצתו והרבו לבקרו וליהנות מן השמחה בביתו.

חיוך משועשע – זה מה שזוכרים ראשונה. לא מידות גוף גדולות ומרשימות, לא יפי תואר – רק בת שחוק נעימה וחכמה, ושיניים חשופות גדולות, פה פעור. אפריים היה אחד מני רבים אך עורר תשומת לב בשל פניו הקורנות ועיניו המאירות. "חיוך ממזרי" אמרו, חיוך ובדיחות מחוכמות. אצל אחרים היו נחשבים אלה לחוצפה, אך לא אצלו. אפריים, התלמיד השקדן והחרוץ, היה חביב ומקובל על המורים ולא קרא תגר עליהם.  הוא היה טיפוס חברותי ואכפתי, פופולארי ומנהיג בקרב חבריו. "הוא ידע לתאם בין התלמידים וההנהלה" זה היה יחודו.

• תחביביו

אפרים היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", הרבה לעסוק בספורט והצטיין בעיקר באתלטיקה-קלה. בשעות הפנאי אהב לקרוא ספרים והתעניין בתחומים שונים.

ספורי חברים

• רגיל להצטיין

אפרים גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972. הוא רצה להיות טייס ואף הלך למבדקי טיס, אך נכשל בשל ליקוי בראיה. אח"כ ניגש למבדקי קומנדו ימי – כנראה רק כדי להוכיח לעצמו שהוא מסוגל לעבור אותם, ואמנם משהצליח, הדיח את עצמו. הוא היה איש היבשה, לא הים. הוא הוצב לחיל השריון. כבר בטירונות היה חניך מצטיין מחלקתי. לאחר מכן הוכשר לשמש לוחם חרמ"ש והשתתף בקורס למש"קי סיור בשריון. גם בקורס בלט לאורך כל הדרך. אחר-כך נשלח לשרת בסיירת של חיל השריון, במסגרת חטיבה 7. בסיירת החליט לתת את המיטב שבו, לעשות הכל טוב ככל האפשר ולהצטיין. אפריים היה רגיל להצטיין . כל מה שעשה עשה בהצטיינות, אם זה בלימודיו בכפר הירוק, אם זה בעבודה שם ואם זה בצבא. באימונים הצבאיים, בתרגילים הפיזיים ובשיעורים התיאורטים.

• שאף להיות קצין

אפריים שאף תמיד להיות קצין. הוא היה בין המועמדים לקורס קצינים. למעשה, היה טיפוס של קצין מיומו הראשון בצבא : אחראי, בעל כושר מנהיגות ובעל תודעת חשיבות התפקיד והצבא בכלל. מסלול הקידום שלו בצבא היה ברור לו לגמרי. הצבא היה אצל שאשא בדם ובמשפחה. לא פעם היה מספר בגאווה על שני אחיו הקצינים, שניהם בסיירות מובחרות.

• "לחץ, שלוש, ארבע"

שאשא היה מאלה ששמם הולך לפניהם. הכל קראו לו שאשא. רבים אפילו לא ידעו ששמו הפרטי אפריים. גם אלה שעדיין לא פגשו אותו פנים אל פנים בימים הראשונים לקורס ידעו, שישנו אחד בחור נמוך וחזק שמגיע ראשון בכל המסעות. "כתפיים ברוחב של דלת, פרצוף מאורך כזה, שתי שיניו הקדמיות קצת בולטות ולכן החיוך שלו ממזרי כ"כ" מספר חברו יורם גרף, "אחד כזה קטן אבל ידיים של מכבש. ללחוץ לו יד זאת תמיד סכנה :"לחץ, שלוש, ארבע" הוא היה צוחק ואתה לא יכול לגעת בשום דבר שעתיים לאחר מכן.

• איש חברה נפלא

אפריים היה בחור מוכשר באופן יוצא מהכלל ונוסף לכך גם היה איש חברה נפלא : מעודד, עוזר, מדביק את כולם בתנופה שלו, מלהיב, מעורב תמיד. מעולם לא היה אדיש למתרחש סביבו, תמיד ציר מרכזי, אם בניווט, אם בערבי הווי, אם בהכנת מסדרים. לא רק חבריו נקשרו אליו במשך הקורס. גם אנשי הסגל העריכו מאוד את יכולתו ואהבו אותו.

• הבית והכפר הירוק

אפריים היה קשור מאוד לבית. אם היתה בעיה בבית, היה פעם אחת מבקש לצאת ולא יותר. לא ביקש שנית למרות שהבעיה לחצה. כשהיה מדבר על הבית עיניו היו מבריקות וקולו מתרכך, כפי שבחור מדבר על אהובתו הרחוקה.

בנוסף, היה קשור לכפר הירוק. היות ובפלוגה היתה חבורה גדולה של בוגרי הכפר הם היו יושבים בחדר שעות ארוכות (מפריעים לישון) ומספרים על כל מיני חוויות מעיינות מהכפר כמו : קומזיצים, בדיחות על בנות, סחיבת אבוקדו בכפר. אפריים היה הכי מצחיק.

• "אני לא יודע לרוץ"

אפריים היה כמו שד קטן כזה שמתחיל לרוץ ולא רואים אותו יותר. הוא היה רץ ושר שירים מסיפורי פוגי. היה קטן ובעל כושר מעולה. הוא נשבע :"בחיי, רק כח רצון, אני לא יודע לרוץ" אבל לא האמינו לו. במסעי אלונקות, בצד שלו האלונקה בשיפוע בגלל הגובה ובגלל שהוא סוחב "כמו פנתר", האלונקה היתה הולכת על הצד, והצד שלו לפני כולם. תמיד קדימה, לא להישבר ומורל גבוה.

• דברים שצרמו לו 

מסדרים : בקורס המש"קים קיבל עוזי, מצפן ומשקפת – כל הלילה ישב וניקה ואורי המ"מ מוצא לכלוך. חבריו סיימו לפניו והוא ממשיך לעשות מסדרים...

אכפתי מאוד  : מספר יורם גרף – בניווטים שאשא הולך עם חבר'ה ומתפוצץ. איך לא איכפת להם להגיע בזמן, לדייק ולהצליח. כאב לו שהוא צריך לעבוד לפעמים עם חבר'ה כאלה, אך הוא התגבר והמשיך לנווט לבד, לסחוב לבד, כדי להצליח אפילו אם השאר לא יעזרו לו. היה אכפת לאפריים. משום כך אני יושב היום בסיירת, כי אכפת היה לו שעקב משבר רגעי אני לא אעזוב את היחידה. נשארתי, ואני חייב לו זאת.

• במלחמה עבד כמכונה

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. הוא היה בנגמ"ש של איציק מבורך והיה הרוח החיה בצוות הלוחמים. הוא שמר כל העת על מצב רוח טוב, ניסה לשמח ולעודד את חבריו, והוא גם זה שמילא את כל השליחויות של איציק, שסמך עליו כנראה יותר מאשר על אחרים. ביום הראשון למלחמה עזר לאיציק מבורך לחסל את הטנק הסורי שנקרא בדרכם. בקרב הראשון, י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נתקל הכוח של אפרים במארב, שהוצב על-ידי האויב באזור בוקעתה. בקרב זה חילצו אנשי היחידה את חיילי גולני שנקלעו למארב סורי, כאן עבד שאשא כמכונה. הוא לא איבד לרגע את העשתונות על אף המראות הקשים והחוויה המזעזעת, העמיס פצועים ועזר לחובש לחבוש אותם ולטפל בהם. בקרב שהתפתח נפגע הנגמ"ש של אפרים וחבריו והתפוצץ עליהם.

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול.