"קח את הצבא בקלות, בתור חוויה. הצבא זה לא העיקר. יש דברים יותר חשובים" אמר לחברו
פרטים ביוגרפיים
דרגה : סמל
נולד : ט' באדר תשי"ג, 24.2.1953
שמות הורים ואחים : פורטונה ואליעזר, רוחמה, אלי, צ'רלי ורפי.
גר : מושב זכריה
בית ספר : "מקווה ישראל".
נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973
הנצחה : צילומים ומכתבים שכתב.
ספורי משפחה
אבי נולד בירושלים, אבל חייו עברו עליו בכפר זכריה. למד בבית הספר היסודי "שריגים" ובבית הספר החקלאי עיינות. סיים את לימודיו בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".הוא היה תלמיד חרוץ ושקדן, פעלתני וערני. הוא ידע להתמיד ועבד ללא לאות בענפי החקלאות השונים בבית הספר והיה גאה מאוד על הירקות שגידל. אהב טבע ואדמה. חשב לבנות משק חקלאי ולהמשיך לחיות בכפר אולם, בזמן שירותו שינה את דעתו.
ממשפחתו קיבל מעט בגלל התנאים הקשים, אבל הדבר לא השפיע על אישיותו והוא היה חם ואנושי כלפי הוריו ואחיו וכלפי כל הסובבים אותו. אבי חונך לכבד כל אדם ולנהוג בנימוס במבוגרים ממנו. הוא היה חייכן ובעל מזג טוב, שמח בחלקו ולא נפל ברוחו גם בשעות קשות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו והקדיש זמן רב לעזרה לאחיו ואף סייע בחינוכם.
אמו היתה אשת סודו ולפניה הרשה לעצמו לגלות את צפונותיו. למרות שהיה קונדס לא קטן, היה עדין כלפיה. כשחשה ברע, היה מכין בעצמו את מדיו והקפיד מאוד שהופעתו כחייל תהיה מסודרת ונקיה. ידע, כי אם יתרשל בלבושו כאילו לא עמד גם מבחינה נפשית.
אף כי גדל בכפר, למשפחה שאפשרויותיה לא היו מרובות, השתדל בכוחות עצמו לעצב את אישיותו ולמצוא את דרכו בחיים . את חופשותיו ניצל ללמוד את הדברים שאהב כגון צלילה ונהיגה. היו לו ידיים שחיפשו ליצור דבר מה וכשנתגלגלו לידיו חלקים של רכב הצליח להרכיב טרקטור וגאוותו היתה רבה.
לא היה לו קל בסיירת ולא פעם חשב כי לא יוכל לעמוד בקושי. אולם הוא התגבר והדבר נתן לו את האומץ לעמוד בקשיים נוספים. היה לו כושר מנהיגות ; הוא היה מארגן מסיבות, קירב את הנוער במקום וגם יצר יחסים בין בני המקום לבין מתנדבים שבאו מחו"ל. בזמן שירותו חלם על קצונה וקידום בצבא. מאוד רצה להוכיח את עצמו, להראות שהוא מסוגל, להגיע לדברים שבני כפרו לא הצליחו להגיע אליהם. לכן גם התנדב לשירות בסיירת, ונראה היה כי מצא את דרכו.
ספורי חברים
אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למש"קי סיור והיה לסייר-שריון. מאז ומתמיד רצה לשרת בשריון, לעבוד עם טנקים. הוא אהב מכונאות ועבודה עם כלים והיה משוכנע שהשריון זה המקום בשבילו. כמעט במקרה הגיע לסיירת ועל אף קשיי המשמעת שהיו לו, נשאר בסיירת ואף היה אחד החניכים האהובים על מבורך, סגן מפקד הפלוגה, שאף לקח אותו לפלוגה שלו. עוד בטירונות היה אומר לחברו, בן כפרו : "ישראל, קח את הצבא בקלות, בתור חוויה. הצבא זה לא העיקר. יש דברים יותר חשובים".
היה חייל מעולה, בעל כושר טכני מופלא. לא היה מא"גיסט טוב ממנו. היו לו ידי זהב ובכל מפגן ירי או קליעה לפני סגל הפיקוד הגבוה היו משתפים את אבי. הוא היה קלע מעולה, זריז וידע לתפעל את כלי הנשק בצורה מושלמת. בתחרות קליעה צה"לית השיג את אחת התוצאות הטובות ביותר.
הידע המקצועי שלו והחושים הבריאים שלו באו לכלל ביטוי בכל מה שנגע בו. הוא היה הטוב ביותר בפלוגה בפירוק ובהרכבה של זחלים. הוא היה מרכיב זחל בחצי שעה, בעוד האחרים עושים זאת בשלוש עד ארבע שעות. בשל הצטיינותו המקצועית נסלחו לו הרבה עבירות משמעת במשך הקורסים. בזמן האחרון לפני מותו היה עסוק בבנית מכשיר מיוחד, מקורי, לחיבור זחלים. הוא לא זכה לסיימו. החישובים והתכניות שהשאיר מוכיחים כושר המצאה ודמיון מקורי. הוא היה מרכיב בעצמו מכשירים מסובכים לפי תרשימים ותכניות בספרים.
אבי בוזגלו היה חייל לא קל. הוא לא אהב את המשמעת הצבאית, את ההצדעות ואת התקנות הנוקשות. הוא סלד משגרה ומשיטות עבודה לא מקוריות. לא פעם הסתכסך עם מפקדיו. לא פעם היה עונה למפקדים בחוצפה והיה נוהג בפזיזות בלי לחשוב על התוצאות. במובנים מסוימים היה חסר פחד. איומים לא הפחידו אותו.
פעם קיבל עונש ממפקדו לכתוב חיבור. הוא ביקש לכתוב על " השפעת קרני השמש על דרכי העיכול של התיש". הוא כתב את החיבור וקרא אותו לפני היחידה. החיבור היה בנוי על גיבוב של מילים בלטינית ובשפות אחרות שאיש לא הבין את משמעותן. הכל, גם הקצינים, התגלגלו מצחוק.
הוא היה בחור מוכשר ביותר, בעל אינטליגנציה גבוהה. גם כושרו הגופני היה גבוה, אבל הוא לא טרח להתאמץ. פעם הוטל עליו עונש לרוץ מרחק של שני ק"מ בזמן מסוים. הוא לא עמד בזמן ושוב נאלץ לרוץ אותו המרחק, וכך מס' פעמים, עד שלבסוף נעלם. התעוררה בהלה, שמר קרה לו משהו, והמפקד שלח מיד חניך אחר עם מימיה לברר מה קרה לבחור. התברר שפשוט נמאס לו להתרוצץ על הגבעות, והוא מצא איזה כרם והתישב לאכול ענבים.
היה טיפוס שנלחם על עקרונותיו, גם אם נאלץ היה לשלם על כך ביוקר. כשדברים לא מצאו חן בעיניו היה עושה הצגות, מביים הסטריה, וכך היה מצליח להשתחרר מחובות שלא היו נעימות לו. היה לו כושר ביטוי מעולה והיה מסוגל לדבר על כל נושא, להצדיק את עצמו ולהגן על עצמו כמעט בכל מצב. הוא לא היה מוותר כשהיה נדמה לו שהפקודה אינה מוצדקת, או שהאימונים מפרכים ללא צורך.היה לו חיוך שובב ועינים שחורות גדולות. תנועותיו היו מהירות וחדות.
בסדרה הקשה והחשובה ביותר בקורס היה אבי אחד החיילים הבולטים. כשהחליט שיש בדברים שנצטווה לעשות תכלית כלשהי היה עובד כשד. בסדרה נתגלה כבעל כושר פיקוד ומנהיגות. היה מפקד על מסלול כיתה או צוות נגמ"ש בצורה הטובה ביותר. היה מחלק פקודות בקור רוח ומעביר לחבריו תדרוכים מוקדמים ברמה גבוהה. בסדרה הזו זכה לציונים מעולים.
ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), אבי נזעק כיתר חבריו אל שדה הקרב ונהרג יחד עם ששת חבריו בנגמ"ש בבוקעתה שברמת-הגולן, כאשר נתקלה יחידתו בפלוגת קומנדו סורית חמושה במטולי RPG. תחילה נחשב לנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אם, שני אחים ואחות.