סגן שלמה מני

פרטים ביוגרפיים

דרגה : סגן

נולד : כ"ט בתשרי תשי"ג, 18.10.1952

שמות הורים ואחים : שושנה ודוד, 4 אחיות.

גר : חולון 

בית ספר : בית-הספר התיכון "דרום"

נפל : י"ג בתשרי תשל"ד, 9.10.1973

ספורי משפחה

• אהב לקרוא

שלמה למד בחולון,עיר מגוריו, בבית-הספר היסודי על-שם גורדון ובבית-הספר התיכון "דרום". תמיד מצא זמן להציץ בעיתון, לקרוא ספר טוב, לדפדף בספרי אנגלית כי לא די לו ברכישת ידיעות חדשות, חשוב היה לו גם לא לשכוח. הוא אהב לקרוא ולשוחח על ספרות ועל ספרים בנושאי המזרח התיכון וההיסטוריה. אך יותר מכל אהב לעיין בפרקי התנ"ך, ובמיוחד בספר ירמיהו, נביא התוכחה. פעם כשפרצה סופת חול מוזרה, אץ לארון הספרים, פתח ב"מתי מדבר" לביאליק והחל קורא בקול רם את קטע הקריאה למרד של הגיבורים במדבר.

• נולד מחייך

שלמה היה ילד קטן, שחרחר וחינני. הוא נולד מחייך. כשהיתה הסיבה מצויה היה חיוכו נסוך בכל פה, וכשלא היתה  - היה מנסה להדחיקו לזויות פיו, אך לשווא : נקודות נקודות, חרירים נתמלא סנטרו העגול, וברגעים שכאלה היה נבוך כפליים אך מחייך שבעתיים. מלא מרץ היה ושובב.

מעשי הקונדסות שלו היו מיוחדים במינם. בדיחותיו נבררו מתוך הסביבה האנושית הקרובה. הן היו תולדה של רגע, הבזק מהיר, מצחיק ומשובב נפש. חיצי הצחוק כוונו למילה שיצאה שלא בעיתה, להבעת פנים או לסתם סיטואציה משעשעת, שרק חד עין כמותו יכול היה לקלטה ולהעבירה לאחרים כשהיא מובנת ומשעשעת יותר.

• "אל מה – לאן"

כל ימיו אהב מאוד את בני משפחתו ורחש להוריו כבוד והערכה. יחד עם זאת, שלמה היה בכל מקום ובשום מקום. תמיד נחפז וממהר, גם אם מעולם לא הרגשת ששעתו דוחקת לו. הוא היה צמא נוף ומרחבים ומאוד אהב מים. אהב את מגעם המטהר, את מרחבי הים ואת כל שקשור באין-סוף. פעם שאלוהו :"מפני מה אתה כל כך בורח? מפני העיר? מפני האנשים שבתוכה?" והוא בשאלה השיב :"לא מפני מה אלא אל מה – לאן". שלמה ברח אל המרחבים הגדולים.

בשובו מטיולים מסעירים חזרה אל תוך ד' אמות העיר והבית, היו עיניו מצטמצמות שוב להתאים עצמן לקנה המידה הביתי הלוחץ. נטועה היתה בו אהבה עמוקה אל הארץ ונופה. מידי שבת היה עורך טיולים עם חבריו.

היה לו חלום להגיע לפטרה. ולשם כך כבר הכין לו מפות מדויקות של השטח ושל הדרכים המוליכות פטרה, היו בידו תכניות מפורטות לביצוע.

• עדרי בקר וסוסים 

שלמה היה איש הטבע. הוא שנא את המסגרת הנוקשה, והכל נגד בו את המשמעת. רצה להיות באוסטרליה ; רחוק ממקום יישוב ועיר, לחיות בעולם אחר, מלא חידושים, ערבות נרחבות, פרות ורועים. חלומו היה להקים חוות סוסים בגאון הירדן, מרוחקת מהעיר הסואנת. הוא העריץ את יופיה ואצילותה של חיה זו. בכל הזדמנות שנקרתה לו היה נוסע לכפר רופין ורוכב שעות ארוכות יחיד על גב סוס. שלמה אהב את המסעות לרמה על הבקר, רכוב על סוס.

• הגבורה וההקרבה למען המולדת 

שלמה העריץ את הגבורה וההקרבה למען הזולת והמולדת. בהיותו בתיכון, בתקופת מלחמת ההתשה, לא מצא מנוח לנפשו, הוא חשש פן תסתיים המלחמה בלעדיו ואף רצה לעזוב את הלימודים, לקום ולהתגייס. מנהל בית הספר אמר לו :"אל תדאג שלמה, גם לך ישאר".

• בגרות 

קיננו בו גם בגרות ורצינות מדהימים. הוא ידע היטב להקשיב לאחר עם לב רחב ופועם, ועם המון נכונות להבין, להזדהות וכשצריך גם ליעץ. צירוף זה שבאישיותו עשהו חביב ואהוב על כל ילד, על חברים וחברות, על מבוגרים ואפילו על זקנים באים בימים.

כושרו הגופני והופעתו החיצונית היו חשובים לו. בעודו ילד הציקה לו העובדה שחבריו ובני גילו החלו להתבגר, והוא – בגרותו הפיזית בוששה. ופתאום גם הוא הרחיב צעד ובמהירות הבזק הפציע לתוך עלומיו, והיה לגבר – שזוף וחסון. מרטיט היה השוני שחל בו מהכנסו לקורס קצינים ועד לצאתו ממנו. נימת האחריות הגיחה מקרבו וגם רצינותו כמו פרצה ותעבור גבולותיה.

ספורי משפחה

• מ"מ חרמ"ש

שלמה גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מ"כים חרמ"ש, ולאחר שעשה חיל בתפקידיו נשלח לקורס קצינים. לאחר שהשתלם בקורס קציני חי"ר ובקורס קציני חרמ"ש, הוצב בתפקיד פיקודי ביחידה. הוא היה קצין מצוין וחבר למופת, אחראי ומסור לתפקידו, ודואג לחייליו. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". כל ימי שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו, הקפיד לטלפן הביתה ולכתוב מכתבים, כדי למנוע דאגה מבני המשפחה.

שלמה שנא את המסגרת הנוקשה של הצבא ובעיקר של הקורסים בצבא. היה נוהג ללכת יחף ובמכנסי ג'ינס גם במסגרת הצבא. היה ידוע שמני הולך בלי גופיות ובלי גרביים. הפריטים הללו היו בשבילו מחסום לתחושת השחרור והחופש שהיתה חשובה לו כ"כ.  בכל הזדמנות, בעיקר בשבתות שבהן נשאר בבסיס, היה לובש את המכנסיים הקצרים הלבנים שלו ומשתרע על הדשא שלפני מגורי קצינים.

בשעות החופשיות המעטות שהיו לו בצבא לא היה מני מצטרף לדיבורים הרגילים על בנות. הוא אהב לקרוא או לשוחח על ספרות. מעל מיטתו בבסיס היתה תלויה תמונה אחת – עדר ליד נחל, בערבה.

• טיולים עם מפות

שלמה היה חולה נדודים. היה קשה לו לשהות זמן רב במקום אחד, תמיד היה נע ונד. טייל ללא הרף בארץ. כמעט כל שבת היה יוצא לטיול ברגל, לבדו או עם חברים. כל פעם היה מגלה מקומות חדשים : מעיין בנחל כזיב או נקיק סלע בואדי עסל.

היה לו שגעון מפות ואוסף עצום של מפות. כל מפה שיצאה משימוש, היתה מוצאת איכשהו את דרכה אל מני. "טיולים עם מפות" היה אומר "זו הדרך הטובה ביותר להכיר את הארץ".

• "מאמנים אותי בצבא לקראת דבר אחד, מלחמה"

שלמה לא היה שייך לסיירת. הוא הצטרף לפלוגה ביום השני למלחמה, אחרי שמאס בתפקידו – מ"מ חרמ"ש במקום אחר. לפני המלחמה היה מני באימון מחלקות חי"ר. הטרידה אותו בעיית הכוננות והיציאה הביתה ליום הכיפורים. הוא לא היה מוכן לוותר על החופשה. כשהתברר שאין יציאות החל ויכוח מי מהקצינים ישאר בבסיס יחד עם כמה חיילים, כשכל השאר עולים צפונה לרמה. חבריו של מני ידעו שהוא לא יסכים להישאר בעד שום הון שבעולם. אבל המג"ד החליט שדווקא מני ישאר. כשנודע הדבר למני התפרץ, דבר שלא היה אופייני לו, ואמר :"לא איכפת לי שאסתבך. אני לא נשאר פה. אני הולך לדבר עם המג"ד". חבריו ניסו להרגיע אותו אבל הדבר לא עלה בידיהם, והוא נכנס למג"ד ויצא כעבור שעה קלה מרוגז עוד יותר. איש לא שיער אז שתפרוץ מלחמה, אבל מני לא היה האיש המוכן להסתכן ולהשאר בעורף כשפורצת מלחמה. הוא החליט לסרב פקודה, אף כי ידע את חומרת הדבר. באותו לילה ארז את הציוד הקרבי שלו, תפס טרמפ והגיע לרמה. לפני שנסע אמר :"כל הזמן מאמנים אותי בצבא לקראת דבר אחד, מלחמה, ועשיו כשזה עומד לפרוץ, אני נשאר פה?"

ביום הראשון למלחמה צץ לפתע, תחת הפגזה, במחנה מסוים והחליט לא להשאר שם, אלא להגיע אל הקו הקדמי. אחד הנגמ"שים נע אל הקו ושלמה התחבא מתחת לציוד ונסע איתו. בדרך גילה אותו קצין חימוש. התפתחה ביניהם תגרהעל שמני עלה ללא פקודה, אך הוא לא ויתר עד שהגיע לסיירת. בנקודת תדלוק, ביום שני בבוקר, עלה על הנגמ"ש של יואב הרמתי. לוחמי הנגמ"ש חשבו שיהיה מפקד תא הלחימה, משום שהיה קצין, אך שלמה רצה להיות חייל, לוחם ככל הלוחמים. הוא שימש מא"גיסט, אולי כדי להפגין את הריחוק הנפשי שלו משררה.

כאילו לא ידע פחד מהו. בעת ההפגזות היה מתבדח, עמד זקוף וחשוף. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) התחולל קרב החילוץ של חיילי גולני ליד בוקעתה. שם נפגע יואב הרמתי מרסיס ונפל פנימה. מני התכופף לבדוק אותו וכשהתברר לו שיואב יחיה , התרומם כדי להחליפו בצריח המפקד ואז נפגע ונפל.

שלמה הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים וארבע אחיות.